"אם די יהיה בקיומה של צפיות שהפרסום המעוול יפגע במושא הדברים על מנת שייקבע כי מדובר בפרסום שנעשה בכוונה לפגוע, נמצא שכל פרסום שיש בו לשון הרע, בשל טבעו ככזה, ייחשב כפרסום שנעשה בכוונה לפגוע. נדרש, אפוא, קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה 'של ממש' לפגוע" (רע"א 5022/13 הרב יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ, בפסקה השמינית להחלטתו (פורסמה באתר הרשות השופטת, [פורסם בנבו], 8.9.2013)).
מפרסם, החושף את עצמו להכפלתה של תקרת-הפיצוי הוא מי שאחת מן המטרות, לאו דווקא העיקרית, אשר לשמן הוא שלח את ידו בפרסום היא פגיעה בפרטיות. בפשטות, סעיף 29א(ב)(2) עוסק במי שפרסם כדי לפגוע בפרטיות, בין שהיו לו מטרות אחרות ובין שלא; בין שכוונתו זו הייתה משנית ובין שעיקרית. אינני סבור כי תיאור זה הולם את נתבעות 1 ו-2. ברי כי הנתבעות חפצו בפרסומו של סיפור, שיסוד-מוסד בו הוא פגיעה בפרטיות. ברי אפילו כי הן רצו לפרסם קודם, שהיסוד של פגיעה בפרטיות יסולק בשל פרסום בידי אחֵר, לרבות בידיה של התובעת עצמה. אולם התקשיתי לסבור כי תכלית-הפרסום הייתה פגיעה בפרטיותה של התובעת. הפרסום נכרך בפגיעה כזו. הוא לא נעשה לשמה.
58. הגעתי לכלל-מסקנה כי יש להעמיד את שיעורו של הפיצוי, בגין נזק לא ממוני במסלול שללא הוכחתו של נזק, על סך של 50 אלף שקלים. סכום זה מבוסס, מטבעו, על אומדנה, הכרוכה בדרך-ההכרעה ובמהותו של הפיצוי. הוא מתחשב במכלול-השיקולים המפורטים לעיל, מצד זה ומן האחר. בהיותו סכום "עגול" הוא משקף את החשיבות, שמקנה בית-המשפט לענינם העקרוני של התובעת ושל דומֵיה ואותו ראוי להטעים גם בראייה, המשתרעת אל מעבר לפרשה מסוימת זו. הוא נותן ביטוי מתחייב ליסוד-ההרתעה מפני הפרות עתידיות של הזכות לפרטיות, בין בידי הנתבעות ובין בידיהם של אחרים (ע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון ניניו, פ"ד מו(2) 254, 271(1992) ).
התביעה בלשון-הרע
59. כידוע היטב, לא כל פרסום שאינו נושא חן מלפניו של נושאו הוא פרסום מעוול בלשון-הרע. פרסומים, אפילו שיש בהם ביטויים מעליבים או מבזים יכולים להיות בעלי-ערך, עד כי אין מקום להעדיף על פניהם את שמו הטוב של נושאם. כאלה הם, בין השאר, פרסומים בכלי-התקשורת, שנעשו בתום-לב ומתוך מילואו של התפקיד העיתונאי ועל כן הם באים בגדרה של "עיתונאות אחראית" ובה כבר דיברתי (ע"א 751/10 דיין-אורבך הנ"ל, [פורסם בנבו] בעמ' 472 (השופט פוגלמן); (דנ"א 2121/12 דיין-אורבך הנ"ל, [פורסם בנבו] בעמ' 719 (הנשיא גרוניס); ת"א (שלום תל אביב-יפו) 54653-02-14 אגודת העיתונאים הנ"ל, [פורסם בנבו] מפסקה 10 לפסק-דיני). פרסומים כאלה מוגנים מפניה של אחריות בלשון-הרע מכוחה של ההוראה שבסעיף 15(2) לחוק איסור לשון-הרע ודומה כי עומדת לצדן של נתבעות 1 ו-3 בכל הנוגע לטור-הדעה שפורסם. אם לא אעמיק את הדיון במישור זה, ואותו מצאתי רלוונטי עד מאד לעניננו, הרי זה משום שהוא לא בא בטענותיהן של הנתבעות אשר לפנַי.