41. לצד זאת, הנתבעת לא הכחישה כי החוזה מעולם לא נשלח אל התובעת וכי יש בכך טעם לפגם. אולם, לשיטתה, דאגה להסביר בפרסומות, בעת רכישת הקורס ובעת השיעור הראשון, את מדיניות הביטול. כן הוסיפה, שציינה במפורש, כי ניתן לקבל החזר כספי מלא בתוך 30 ימים מביצוע העסקה.
42. העיון בפרסומי הנתבעת (לרבות נספחים ג'-ד' לכתב התביעה) מעלה כי חסר המועד ממנו יימנו 30 הימים לביטול: האם ממועד רכישת הקורס? האם מהמועד בו החל המשתמש לצפות בתכני הקורס? או שמא מהמועד בו המשתמש סיים לצפות בתכנים והחל בניסיון ליישם אותם? על פי נספח ד' לכתב התביעה: "אני מבטיח לך שתקבל תוצאות – אם לא תצליח כבר בחודש הראשון אחזיר לך את הכסף ללא ויכוח". כיצד זה יכול המשתמש לקבל תוצאות בטרם לימוד החומר ולפני שהחל ליישם את החומר הנלמד? ברי, כי הנתבעת לקתה בחסר בפרסומים השונים. גם אם תתקבל טענתה שהתובעת קיבלה בעת הרישום את המידע על הקורס, או לכל המאוחר בתחילת השיעור הראשון, אין בפני ראיה כי הנתבעת מסרה לה מהו המועד ממנו יוחל בספירת מניין 30 הימים לביטול. לאור זאת, מקובלת עלי טענת התובעת, כי מהפרסומים לבדם עולה עמימות, ולא ברור מהו המועד אשר יזכה את המשתמש בהשבת הכסף.
43. נראה שדי היה בכך, כדי לקבל את טענת התובעת בדבר ביטול הקורס במועד. אלא, שהתובעת הודתה, כי הבינה שאיחרה את מועד הביטול. כך הודתה בחקירתה (עמ' 14, שו' 33-36, עמ' 15, שו' 1-3), וכך גם עולה ממכתבה לנתבעת (נספח ט' לכתב התביעה) שם ציינה כי היא מודעת לכך שחרגה מ-30 הימים בהם ניתן לבטל את העסקה, אך ביקשה לבחון את בקשתה במסגרת "ועדת חריגים". משעה שהתובעת הודתה כי איחרה את המועד, יש בכך משום הודאה כי הבינה את משמעות הביטוי "ביטול עסקה תוך 30 ימים". לאור האמור, אין מקום לזכותה בהשבת תמורת הקורס מכח טענת ביטול הקורס במועד.
44. הטעיה
סעיף 2(א) לחוק קובע –
"לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה)..."
לאחר מכן, מפורטת שורה של עניינים הנחשבים מהותיים בעסקה. מניסוח החוק ניתן ללמוד על הטעיות מסוגים שונים: הטעיה פוזיטיבית – העוסק פרסם דבר מסוים שהתברר כשקרי ו/או לא מדויק, והטעיה במחדל – אי גילוי פרטים מהותיים, שצריך וראוי היה לגלות בטרם רכש הצרכן את הנכס או השירות.