עשיית עושר ולא במשפט וסיכום העילות העומדות למבקשים
121. תכלית דיני עשיית עושר ולא במשפט היא מניעת התעשרות לא מוצדקת על חשבון הזולת. סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע חובת השבה במקרה של התעשרות שלא כדין: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה". חובת ההשבה מתגבשת בהתמלא שלושה תנאים מצטברים: א. התעשרות – הזוכה קיבל נכס, שירות או טובת הנאה אחרת; ב. ההתעשרות הגיע לזוכה מאת או "על
--- סוף עמוד 37 ---
חשבון" המזכה; ג. שלא על פי זכות שבדין – ההתעשרות נעשתה "שלא כדין", למשל תוך הפרת הוראת דין, הוראת הסכם, ביצוע עוולה או באופן "בלתי צודק" (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב (4) 289 (1998); ע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' מאירסון [פורסם בנבו] (15.7.2010)).
122. לטענת המבקשים, המשיבות קיבלו ומקבלות תשלומים מחברי הקבוצה, אף שמדובר בתשלומים ביתר נוכח הצניחה בסיכון מהתממשות הנזק בקשר עם בתי העסק המבוטחים, ובכך המשיבות התעשרו ועדיין מתעשרות על חשבון חברי הקבוצה וזכו בטובת הנאה שבאה להן מחברי הקבוצה. נטען, שטובת ההנאה היא "שלא על פי זכות שבדין", שכן נבעה מהפרת חוזה (ההסכם בין חברי הקבוצה למשיבות). נטען, שהמשיבות יודעות היטב כי חלה צניחה דרמטית ברמת הסיכון לו הן חשופות, והיה עליהן להשיב לחברי הקבוצה את הפרמיה העודפת ולחדול מגביית תשלומים עתידיים בגין פרמיית הביטוח, או לכל הפחות להפחיתם בצורה דרמטית (פרק ה'1 לבקשת האישור).
123 . לעומת זאת, המשיבות טענו כי לדיני עשיית עושר ולא במשפט אין תחולה בענייננו, הואיל ודמי הביטוח שהמבקשים דורשים את השבתם נקבעו בחוזה (פוליסת ביטוח) ומקום שבו חלה בין הצדדים מערכת יחסים חוזית, אין תחולה לדיני עשיית עושר ולא במשפט. סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כי "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדת לעניין הנדון ואין הסכם בין הצדדים" (ההדגשה שלי- מ' ר'. עוד בעניין זה ראו: דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 118 (1998)).
124. כפי שראינו, המבקשים לא הוכיחו במידה מספקת קיומה של ירידה (או "צניחה") בסיכון ולא הוכח יסוד ההתעשרות. המשיבות לא "התעשרו" על חשבון המבקשים ויתר חברי הקבוצה הנטענת, אלא קיבלו מהם את דמי ביטוח המוסכמים בתמורה לכיסוי הביטוחי המוסכם, לפי הפוליסות בהם התקשרו המבקשים. בהתאם לקביעותי לעיל, גביית הפרמיה המוסכמת לא היתה שלא על פי "זכות שבדין". המשיבות לא הפרו את חוזי הביטוח, וכספים שהן גובות לפיהם הן גובות כדין. לפיכך, הן משום שהיחסים בין הצדדים נשלטים על ידי חוזי הביטוח שלא הופרו ואין תחולה להוראות החוק, והן משום שלא התקיימו יסודות העילה של התעשרות שלא כדין, אין למבקשים כל עילה נגד המשיבות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.