"יוסי חבוש: (קול אנחה). צביקה, תשמע. בוא, לא נאריך את הדברים. תראה, אני.. כפי שראית בבוקר, אני רציתי להציע לך איזה שהיא הצעה, שהיא תהיה לשני הצדדים נוחה, שאני לא ירגיש ש.. אה.. מקופח מכל ההסכם בינינו, ואתה – שלא תרגיש מקופח. אבל, דחית אותו ואני מכבד את ה.. את הזה שלך, זה בסדר.. אה.. אז תראה, מה שבאמת נשאר, זה אה.. להפסיק את ההתקשרות בינינו, רק תגיד לי אתה, מתי יהיה נוח לך ואם יש לך בקשות, דרישות, תלונות, הערות, כל מה שאתה רוצה להגיד לי"
(נספח 9 לתצהיר התובע - תמלול השיחה מיום 5.11.18, עמ' 3 שורות 5-1)
מנכ"ל הנתבעת הודה בכך בעדותו:
"עו״ד ברטלר: את התובע אתה פיטרת ב-5.11, כחודשיים וחצי לאחר פתיחת הסניף בלבד, נכון?
העד, מר חבוש: אני זוכרת שכן, לא זוכר אם זה חמישי או ראשון."
(עמ' 25 לפ' שורות 14-13 לעדות חבוש)
11. מסקנתנו היא שהנתבעת הפסיקה את עבודתו של התובע כמנהל אולם מכירות ובכך פיטרה אותו.
12. אם כן, בשיחת השימוע התובע לא התפטר אלא אמר "שהדברים לא רצים":
"יוסף חבוש: מה אתה מציע לי לחשוב, כי תראה: אני [2] ביום ראשון, לשבת, אלא אם תגיד לי: "תשמע! יש לך רעיון, או פתרון, לכל השיחה הזאת"?
התובע: ... לי, אין פתרון. אין לי פתרון. יוסי, אתה צריך להחליט – לא אני. אני יגיד לך דבר אחד: אני.. די שלם עם עצמי, אני חושב שנכנסתי למשהו שלא הייתי מודע לו, וזה...
יוסף חבוש: ...(1) גם אני נכנסתי למשהו ש.. לא מודע, לא...
התובע: ...יוסי, אבל...
יוסף חבוש: ...חשבתי שהדברים "ירוצו", ואני יצטרך לשבת...
התובע: ... יוסי, הדברים לא "רצים"..."
(עמ' 13 לתמלול, שורות 26-22 וכן עמ' 14 שורות 4-1)
"התובע: ... אני מבין איפה שגיתי ואיפה לא שגיתי, וכששגיתי, אני יודע להגיד ששגיתי, וכשלא שגיתי – אני אומר: "לא שגיתי". ו.. יכול להיות ש..ואני מבין את זה, שאין.. שאנחנו לא יכולים לגשר על זה, אפילו אם ננסה היום, הוא לא יִגָשר, כי היום מגיע לי.."
(נספח 9 לתצהיר התובע - עמ' 9 לתמלול שורות 24-21)
13. בכל מקרה, דברים אלו אמר התובע בשימוע (כהתגוננות בשל פיטוריו). גם אם התובע חשב שאין עתיד להתקשרות בין הצדדים, הרי שהנתבעת עשתה מעשה וזימנה את התובע לשימוע על מנת להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים או להעביר את התובע מתפקידו כמנהל ובכך יש משום הפסקת ההתקשרות או הרעת תנאים שתוצאתה היא גם הפסקת התקשרות (על פי בחירת התובע).