88. ניתן להפנות גם לדברי התובע עצמו במהלך חקירתו, אשר תוך ניסיון להמעיט בחשיבות העבודות שבוצעו (ובהן עבודות גבס), העיד: "ה-80 מטר אם הייתה שם סככה והדביקו מתחת גבס או מנורות כלשהן, עשו דברים כאלה שיפוצים לצורך להראות שהמצב של כל ה-40 עם ה-80 הוא אותו דבר, הוא כאילו לעשות אותו מבחינת יופי, ליפות אותו, אותו דבר" (עמ' 329 ש' 3-1). וכן: "הצד המזרחי היה קיים בצידו... הייתה סככה... סגרנו את זה (עמ' 231 ש' 19-13).
89. התובע אף הגיש בקשה לתב"ע נקודתית לגבי כ-120 מ"ר, כפי שהעידה בעניין אדריכלית מילי בן עזרא שהגישה את התוכנית (עמ' 66, ש' 16-15, 26-23) וכפי שמעלות ראיות נוספות (אישור תוכנית תב"ע נקודתית להפקדה, חלק מתצ/4 יניב; תצ/2 בן עזרא).
90. ארוגה ומשתלבת בכל האמור העובדה שהתובע לא טען בזמן אמת כי שני שליש מהבנייה בה עסקינן (80/120 מ"ר) לא נבנתה על ידו אלא נבנתה שנים קודם לכן ע"י אחרים. ביום 29.11.2009 הוצא לתובע ולבעלי הנכס צו הריסה מינהלי אשר התייחס ל"תוספת בשטח של כ-120 מ"ר לערך... בקומת הקרקע בצידו הדרומי והמזרחי של הבניין" (נ/9). הטענה לא הועלתה בשפע הליכים שפתח וניהל התובע לשם עיכוב ביצוע צו ההריסה (בב"נ (ראשל"צ) 31937-12-09; עפ"א (מחוזי מרכז) 16259-04-10; ע"פ
--- סוף עמוד 29 ---
4503/10[7]). החומר שהוצג, ובו בין השאר הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, פרוטוקולים של דיונים בבית המשפט לעניינים מקומיים, החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, ועוד, אינו כולל התייחסות וטיעון מסוג זה, ומכל מקום התובע לא הפנה לטיעון שעלה שם, אם היה כזה. החומר מלמד על העלאת טיעונים אחרים כמו בעניין קיומו של אופק תכנוני להכשרת הבנייה, השקעות ניכרות שבוצעו, ועוד. לחוסר זה לא ניתן מענה של ממש גם בחקירתו של התובע (עמ' 329 ש' 4 – עמ' 330 ש' 19).
91. מן המקובץ עולה כי הטענה שהועלתה בסיכומים לגבי הבדל בין החלק המזרחי לחלק הדרומי אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו ולא בוססה. בנסיבות העניין אין צורך להידרש בהרחבה לשאלת הרחבת החזית.
92. כך או כך, אין בטענה זו כדי לשנות את התמונה הכוללת ולפיה, זמן לא רב לאחר שבוצעו צווי הריסה ע"י הבעלים ונחתם הסכם 2009 שהתייחס מפורשות לבנייה כדין, ביצע התובע עבודות בנייה ללא היתר, בניגוד לדין.
שאלת ידיעת בעלי הנכס והסכמתם בעת הבנייה
93. התובע טוען כי הבעלים ביקרו בנכס בזמן ביצוע עבודות השיפוץ, ליוו ואישרו את ביצוע העבודות והסכימו להן, וכן היו מעורבים בזמן אמת בכל הליך התכנון והרישוי. לטענת התובע, בנסיבות אלה היו בעלי הנכס מושתקים ומנועים מלהעלות במכתב סיום ההתקשרות טענות לגבי הבנייה שבוצעה.