בנוסף, המסקנה שלעיל עולה גם בקנה אחד עם תגובת השוק לעסקאות וההשלכה של העסקאות דנן על בעלי המניות מקרב הציבור. כפי שהובהר לעיל, כאשר מבנה השליטה בחברה משתנה והיא הופכת לחברה שיש בה בעל שליטה או בעל דבוקת שליטה, ערכן של מניותיהם של בעלי המניות מקרב הציבור צפוי לרדת, והשוק צפוי להגיב בהתאם. במקרה דנן, שווי המניות לא ירד לאחר הדיווח המיידי מיום 18.2.2018 (נספח 5 לבקשת האישור), בו דיווחה החברה על עסקת רדזון ובתוך כך על התנאי המתלה בהסכם אדלר-רדזון ועל כוונתה של אדלר לפרסם הצעת רכשת מיוחדת. שווי המניות אף עלה כתוצאה מהאיתות על שווי המניה בעסקת רדזון וההסכם עם המנהלים, והוא ירד רק לאחר ההודעה על השלמת הצעת הרכש (ר' עמ' 4-5 לחוות דעת המומחה).
עסקת רדזון והצעת הרכש אינן מהלך אחד לרכישת שליטה
34. כזכור, המבקש טען עוד כי מבחינה מהותית יש לראות במכלול העסקאות כמהלך עסקי אחד לרכישת 66.8% ממניות החברה (41% של רדזון ו-25.8% מהציבור), מהלך בו נרכשה לראשונה "שליטה" בחברה. המסקנה הנובעת מכך לגישת המבקש היא כי היה מקום לבחון האם במועד ההתקשרות בעסקת רדזון היה בחברה בעל שליטה, קרי "אחר המחזיק למעלה מארבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה", ולא די בכך שהייתה בה באותה עת בעלת דבוקת שליטה כדי לפטור מהחובה לנקוט בהצעת רכש מיוחדת. המבקש טען כי עמדתו עולה בקנה אחד עם פסק-הדין בעניין תרו, שם ראה בית המשפט במכלול ההסכמים כמערך כולל להחלפת שליטה. אני סבורה שיש לדחות גם את טענות המבקש בהקשר זה לאור מכלול הטעמים שיפורטו להלן.
35. ראשית, במקרה דנן, בניגוד לעניין תרו, לא ניתן לראות בהסכמים כמכלול אחד לצורך בחינת מועד ההתקשרות. זאת למרות שאין כאמור מחלוקת כי עסקת רדזון הותנתה בביצור השליטה וכי היא הייתה רק שלב ראשון במהלך עסקי כולל לרכישת השליטה בחברה. הטעם לכך הוא משום שבניגוד לעניין תרו, שם נערכו כל ההסכמים בין אותם גורמים (הרוכשת ובעלת השליטה – בין בשמה ובין בשם החברה), הרי שבענייננו, מדובר בהסכמים עם צדדים שונים (הרוכשת ובעלת דבוקת השליטה בהסכם אדלר-רדזון; והרוכשת ויתר בעלי המניות בחברה בשלב השני של הצעת הרכש). עובדה זו מחלישה את ההצדקה להכיר בכל ההסכמים כחלק ממכלול אחד. בעניין קשטן נדחתה על ידי טענה דומה לפיה מבחינה מהותית מדובר במהלך כולל אחד להעברת שליטה, בין היתר מאחר שדובר בהסכמים (לא מותנים) עם צדדים שונים.