יתרה מכך, יש להביא בחשבון את החשש הזה גם בהתייחס למציעים עתידיים דומים, שאף הם עלולים לוותר על עסקאות דומות בתנאים דומים. מצב כזה אינו רצוי, לא מבחינת בעלי המניות באותן חברות ואף לא מבחינת השוק בכללותו והרצון לעודד עסקאות של רכישת שליטה על ידי מי שסבור כי הוא יכול לנהל את החברה הנרכשת ביעילות רבה יותר.
44. באשר לכשל השלישי – המבקש טען שהשוויון בין בעלי המניות בחברה נפגע, שכן אדלר רכשה מרדזון 100% ממניותיה, בעוד שבעלי המניות האחרים (שאינם המנהלים) קבלו אפשרות למכור לה רק כ-47% ממניותיהם. לשיטתו, התייחסות למכלול ההסכמים כמהלך אחד לרכישת שליטה הייתה מובילה להחלת עקרון השוויון גם על מניות רדזון, כך שכל בעלי המניות היו זכאים למכור 70% ממניותיהם במחיר המגלם פרמיית שליטה. אינני מקבלת את הטענה. כפי שהובהר לעיל, הזכות להשתתפות שווה במכירת המניות קיימת רק כאשר נחצה הרף (של 25% או של 45% לפי העניין). זכות זו אינה קיימת קודם לכן, ולכן אין מניעה שהרוכש הפוטנציאלי ירכוש בשלב זה מניות רק מחלק מבעלי המניות.
יתרה מכך, אין גם מניעה, כל עוד לא נחצה הרף הרלוונטי, כי הרוכש ישלם מחיר שונה למוכרי המניות. סביר להניח כי כך קורה כאשר הרוכש "אוסף" מניות. איסוף כזה עשוי בדרך כלל להעלות במהלך הזמן את מחירי המניות, כך שמי שמוכר לרוכש מניות במועד מאוחר יותר, עושה זאת תמורת מחיר גבוה יותר. אין גם מניעה שהרוכש ישלם תמורה גבוהה יותר למוכר שהוא בעל שליטה או דבוקת שליטה. ערך מניותיו של מוכר כזה משקף גם את שוויה של פרמיית השליטה, שיש להניח שהמוכר שילם אותה בעצמו כאשר הוא רכש את המניות.
45. למעשה, דווקא קבלת העמדה של המבקש תוביל לכך שהמיעוט יזכה לזכויות עודפות רק בשל קיומו של התנאי המתלה. זאת מאחר שבתחילת המהלך העסקי היתה בחברה בעלת דבוקת שליטה שהחזיקה ב-41.04% מניות, ובסופו - בעלת שליטה עם כ-66.8% מהמניות. השינוי שאירע במבנה ההון של החברה הוא שהיא הפכה מחברה שהייתה בה בעלת דבוקת שליטה לחברה עם בעל שליטה. במצב דברים זה, לשם חציית הרף הסטטוטורי של 45%, די היה ברכישת 5% ממניות החברה. לכן, לציבור לא היתה יכולה להיות ציפייה ש-70% או 100% מהמניות שבידיו ירכשו כדי לחצות את הרף האמור במסגרת הצעת רכש, אלא רק זכות כי תשולם להם פרמיה המשקפת את ה"דלתא" הנובעת מהמעבר מדבוקת שליטה לשליטה שנרכשה במסגרת הצעת הרכש. בפועל, בגין השינוי הזה – קיבל המיעוט שמכר את מניותיו תמורה המשקפת את ה"דלתא" שבין הפרמיה על אחזקת דבוקת שליטה לבין הפרמיה על אחזקת שליטה. קבלת טענות המבקש הייתה מזכה את בעלי מניות המיעוט בזכויות שהם לא היו זכאים להם, ולא היו מקבלים אותם אילו הייתה אלדר רוכשת את מניות רדזון ללא תנאי, או אילו הייתה רדזון – ולא אדלר – רוכשת את השליטה.