46. מכל האמור עולה כי יש לקבל את עמדת המשיבים ביחס ליישום הדין על מתווה העסקאות במסגרתם רכשה אדלר את השליטה בחברה. דיני הצעת רכש נועדו כאמור להגן על זכויות המיעוט, ואלה לא נפגעו במתווה העסקאות האמור. זאת מאחר שגם לפני רכישת מניות רדזון על ידי אדלר, היו חברי הקבוצה אותה מבקש המבקש לייצג, בעלי מניות בחברה בה היה בעל דבוקת שליטה המחזיק בכ-41.04%. בסופו של דבר הם קיבלו – כפי שהם היו זכאים לקבל, את חלקם בפרמיה הנובעת מחציית הרף מעבר לשיעור האחזקות של 45%. כל זאת מבלי שנפגעה זכותם של בעלי המניות להכריע בדבר רכישת השליטה בחברה על-ידי אדלר ובכלל זה ביחס לזהות הגורם הרוכש, ביחס לעצם שינוי מבנה הבעלות בחברה וביחס לתמורה ששולמה בגין מהלך זה.
47. סיכומה של נקודה זו – עסקת רדזון הייתה עסקה להעברת דבוקת השליטה ולכן היא לא חייבה ביצוע הצעת רכש. הרציונל של מערך העסקאות, כמו גם קיומו של התנאי המתלה אינו משנה את המסקנה לפיה מועד הרכישה הוא מועד ההתקשרות בעסקה זו, ואינו מחייב את המסקנה לפיה מדובר בעסקה לרכישת שליטה ראשונית בחברה. משכך, יש לדחות את העילה הראשונה.
העילה השנייה – אופציית המנהלים
48. כאמור המנהלים התחייבו למכור את כל המניות שברשותם (בהיקף של 5.6% ממניות החברה) לחברת אדלר במסגרת הצעת הרכש. הם גם התחייבו שלא למכור את מניותיהם עד לתום הצעת הרכש ולמשך 60 ימים נוספים אם הצעת הרכש תיכשל; ולהשתתף בהצעת רכש נוספת מטעם אדלר, אם תהיה כזו בתקופה האמורה. המנהלים מצדם קיבלו מאדלר אופציה למכירת יתרת המניות שייוותרו בידיהם לאחר ביצוע הצעת הרכש, וזאת במחיר של 440 ₪ למניה.
המבקש טען כאמור כי מתן האופציה למנהלים הקנתה להם זכויות עודפות במסגרת הצעת הרכש המיוחדת, באופן שיש בו כדי להפר את השוויון בין הניצעים העומד בבסיס הסדר הצעות הרכש. מנגד – כך טענו המשיבים, אופציות המנהלים ניתנו בעסקה נפרדת שאינה חלק מהסדר הצעת הרכש, ולכן אין מקום לבחון קיומה של הפליה במתן האופציה. מכל מקום, נטען כי המנהלים לא קבלו תמורה עודפת, שכן האופציה ניתנה כנגד ההתחייבויות של המנהלים שגם להן יש ערך כלכלי. אני סבורה – כפי שיובהר להלן, כי נכון לשלב זה של הדיון, יש לדחות את עמדת המשיבים.
האופציה ניתנה כחלק מהצעת הרכש
49. בניגוד לטענת המשיבים, אני סבורה כי האופציה ניתנה למנהלים כחלק מההתחייבויות שלהם למכור את מניותיהם במסגרת הצעת הרכש. הענקת האופציה דווחה במסגרת המפרט של הצעת הרכש. בשל קיומה, לא נמנו המנהלים עם בעלי המניות ה"לא נגועים" שהשיבו להצעת הרכש. לכן לא ניתן לראות בהענקת האופציה כעסקה נפרדת ובלתי תלויה בהצעת הרכש, כפי שטענו המשיבים. זאת, אף אם כטענתם, ניתנו כנגד האופציה התחייבויות מצדם שיתר הניצעים לא היו יכולים לתת. התחייבויות המנהלים היו בקשר עם ההיענות להצעת הרכש וכתנאי לתמיכתם בהצעה. משכך, הן מהוות חלק בלתי נפרד מההטבות שהעניקה אדלר לניצעים, ולא ניתן לראות את העסקה עם המנהלים כעסקה נפרדת מהצעת הרכש ומתנאיה.