הצדדים הסכימו לסכם את טענותיהם בבקשת האישור על סמך החומר שבתיק בלא לקיים חקירות נגדיות של המצהירים. לכן, החלטה זו ניתנת על סמך מכלול החומר שבתיק – הבקשה, התשובות והתגובה לתשובה על נספחיהן, חוות דעת המומחה וסיכומי הצדדים.
טענות הצדדים
טענות המבקש
9. המבקש טען בסיכומיו כי עסקת רדזון הותנתה בהצלחת הצעת הרכש, ומכאן שהיא קבלה תוקף רק לאחר השלמת הצעת הרכש. מסקנה זו תיוותר בעינה גם אם שתי העסקאות נכנסו לתוקף בו זמנית - כשגם אז, עסקת רדזון היא רכישה "שכתוצאה ממנה" נחצה רף ה-45%. חרף זאת, לא פורסמה לגבי רכישת מניות רדזון הצעת רכש כדין. לכן, טען המבקש, נשללה מבעלי המניות מקרב הציבור האפשרות למכור 70% ממניותיהם במחיר המגלם פרמיית שליטה. שוויה של הזכות שנשללה הוא בין 29.9 ל-32.2 מש"ח.
עוד טען המבקש כי יש לראות את המהלך העסקי של אדלר כמהלך רכישה אחד שכתוצאה ממנו נחצה הרף של 45% - באופן המחייב ביצוע הצעת רכש. זאת לאור ההתניה בין העסקאות (כזכור – עסקת רדזון הותנתה בהצלחתה של הצעת הרכש); ההתניה בין אופציית המנהלים לבין הצעת הרכש; סמיכות התאריכים; הזהות במחיר למניה; אישור הממונה על התחרות למהלך; והרציונל ביסוד המהלך: קיבוע השליטה של אדלר בחברה בבת אחת.
לגישת המבקש, גם המשיבים רואים את הדברים באותו האופן. כך, אדלר הודתה כי רכישה של פחות מ-45% ממניות החברה לא עמד על הפרק מבחינתה והיא לא הייתה מסכימה לו. היא הבהירה כי היא לא הייתה מוכנה לרכוש את מלוא מניות רדזון בלא להבטיח כי היא תוכל לבסס את השליטה שלה בחברה. גם רדזון אישרה כי זו הייתה תכליתו של המהלך העסקי, וכי אדלר הבהירה לה במשא ומתן לקראת ההתקשרות עמה כי תנאי לרכישת מניותיה בחברה הוא השלמת הצעת הרכש, או לפחות רכישה של 5% ממניות החברה מעבר למניות רדזון.
המבקש הוסיף כי קביעת התנאי המתלה ברכישת מניות רדזון הקנה לאדלר יתרון ממשי בביצור השליטה, וזאת תוך פגיעה בבעלי המניות מקרב הציבור שנשללה מהם האפשרות להתמקח ולהשיא את ערך מניותיהם במסגרת עסקה לביצור שליטה. המבקש התייחס גם לטענת המשיבים לפיה אפשר היה לבצע את הרכישה במתווים אלטרנטיביים שהיו מביאים לאותה תוצאה בלא ביצוע הצעת רכש לכלל הציבור. לטענתו, אדלר לא בחרה לבצע את הרכישה במתווים אלה, ולכן עליה לעמוד בכל התנאים של המתווה שנבחר על ידיה.
10. באשר לעילת התביעה השנייה, הנוגעת כזכור לאופציית המנהלים, טען המבקש כי חברי הקבוצה שלא קבלו אופציית PUT הופלו לרעה ביחס למנהלים. כך הופר עיקרון השוויון בין בעלי המניות, עיקרון שהוא עיקרון יסוד בהצעות רכש וכולל גם שוויון ההזדמנות להשתתף בעסקה. הפגיעה בשוויון נגרמה מאחר שלמנהלים ניתנה אפשרות למכור את כל מניותיהם בחברה, אפשרות שלא הוקנתה ליתר בעלי המניות בה. לאופציה שניתנה למנהלים יש שווי כלכלי רב - לאחר השלמת ההצעה המניה נסחרה ב-400 ₪ למניה והמנהלים יכלו למכור אותה תמורת 440 ₪. השווי הכלכלי של האופציה היה קיים כבר במועד הענקתה, ולכן הענקת האופציה עצמה פוגעת בשוויון ההזדמנות להשתתף בעסקה ובשוויון במחיר.