17. בנוסף טענו רדזון והמנהלים כי החובות בדיני הצעת הרכש כמו גם הסעדים בגין הפרתם, מופנים כלפי הרוכש. לכן דין הבקשה כנגדם להידחות אף מטעם זה בלבד. הם הוסיפו וטענו שיש לדחות את הטענות הנוגעות ליתר עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור ושאותן זנח המבקש בסיכומיו. לגישתם, יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה אינם מתקיימים, בעיקר כאשר על רדזון והמנהלים לא חלה כל חובה; לא הוכח קיומה של עשיית עושר ולא במשפט שכן ההתעשרות נעשתה כדין; ואין ממש בטענת הקיפוח משום שמתקיים שוויון מהותי בין בעלי המניות בחברה, ומשום שחברי הקבוצה אותם מבקש המבקש לייצג אישרו ברוב גורף את העסקאות תוך ידיעת העובדות מראש.
לבסוף נטען כי למבקש אין עילת תביעה אישית. זאת מאחר שאף אילו היו טענותיו מתקבלות, כמות המניות שהוא היה מוכר במסגרת הצעת הרכש הייתה זהה לזו שהוא מכר בפועל. מעבר לכך, המבקש עצמו אישר את העסקאות מבלי שהעלה נגדן כל טענה בזמן אמת, ולכן הוא מנוע מלהעלות טענות כנגדן כעת. ניסיונו של המבקש, שהוא מבקש סדרתי, ליהנות מהעסקה המוצעת ובה בעת לקבל זכויות עודפות מכוחה, מהווה התנהלות חסרת תום לב. כמו כן, בקשתו של המבקש התבססה על חוות דעת כלכלית מופרכת ונעדרת בסיס.
סיכומי התשובה מטעם המבקש
18. באשר לעסקה עם המנהלים, כפר המבקש בטענה לפיה האופציה שניתנה להם היא עסקה נפרדת שאינה כפופה לחובת השוויון החלה על הצעת רכש. הוא חזר והבהיר כי האופציה העניקה למנהלים ולהם בלבד זכות למכור את כל מניותיהם במחיר הצעת הרכש, תוך הפרת חובת ההזדמנות השווה להשתתף בהצעה והפרת האיסור להציע לניצעים תנאים שונים. כן צוין כי תשלום תמורה נוספת לחלק מהניצעים כדי להבטיח את תנאי שיעור ההיענות המזערי, הוא בלתי חוקי ומעוות את מנגנון האישור שבחוק.
המבקש הזכיר כי בהתאם לחוות דעתו של המומחה, שוויה של אופציית המנהלים גבוה פי 2.3 משווי ההתחייבויות שלהם, ומכאן שהם הופלו לטובה. העובדה שמימוש האופציה יתבצע בעתיד אינה מסייעת למשיבים, כמו גם הטענה לפיה יש ערך להתחייבות שניתנה על ידי המנהלים והטענה לפיה אדלר טעתה לכל היותר בכדאיות העסקה. המבקש התייחס לתקנה 15(ב)(3) לתקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התש"ס-2000, להלן: "תקנות הצעת רכש") אליה הפנו המשיבים, וטען כי היא אינה קובעת את חוקיות ההסדרים בחוק, אינה מבטלת את חובת השוויון בתקנה 5(ב) ואינה גוברת עליה.
19. באשר לעסקת רדזון, דחה המבקש את הטענה לפיה מדובר בעסקה להעברת שליטה ואת הטענה שפרמיית השליטה היא קניינה הפרטי של רדזון. לשיטתו, טענות אלה מתבססות על ההנחה השגויה לפיה עסקת רדזון הושלמה לפני הצעת הרכש. אולם – כך טוען המבקש - לאור קיומו של התנאי המתלה, רכשה אדלר את מניות רדזון רק לאחר השלמת הצעת הרכש. לכן עסקת רדזון היא שהביאה את אדלר לחציית הרף של 45% ממניות החברה. המועד של כריתת הסכם אדלר-רדזון אינו המועד הרלוונטי לבחינת יחס ההחזקות בחברה, מאחר שההסכם הותנה בתנאי ולא השתכלל לפני התקיימותו. עוד הוסיף המבקש כי הטענה לפיה מניות רדזון הועברו בפועל לפני שהועברו מניות הציבור היא טענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר. גם לגופה אין בה כדי להשפיע על הקביעה האם צריך היה מלכתחילה לבצע רכישה של מניות בדרך של הצעת רכש מיוחדת.