56. כאמור, ההסכם עצמו אינו כולל פירוש של המונח "חברה מיוצגת", והפרשנות הלשונית הפשוטה, זו של האדם הסביר, אינה רואה זהות בין מי שמיוצג על ידי מאן דהוא, לבין מי שהינו לקוח שלו.
חברה מיוצגת, כשמה כן היא, והתובעות פועלות בשמה ובעבורה.
לקוח, היא כל מי שמקבל שירות זה או אחר לרבות לדוגמא שינוע בלבד של סחורות, ללא הכרח לקיומו של ייצוג מוגדר.
זאת ועוד, בגוף סעיף 25 להסכם המייסדים עצמו, נעשה על ידי המנסח שימוש במונח - "לקוח", וזאת באותו סעיף עצמו, בהקשר אחר, ותוך שיש בכך כדי ללמד באופן מובהק על הבחנה ברורה בין המונח "לקוח" לבין המונח "חברות מיוצגות". כל זאת מקום בו ביחס לחברות מיוצגות נותר איסור הפנייה בתוקף ללא הגבלת זמן, ואילו תקופת הזמן במסגרתה יהא המנהל הפורש מנוע מפנייה ל-לקוחות וספקים, הוגבלה לשישה חודשים בלבד. אף בכך יש כדי ללמד על העדר ההצדקה באימוץ הפרשנות אותה ביקשו התובעות לאמץ, בדיעבד.
בשולי סעיף זה יופנו הצדדים להוראות ס' 25(ב1) לחוק החוזים, במסגרתו הורה המחוקק כי מקום בו ניתן חוזה לפירושים שונים, והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בניסוח תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו. לעניין זה העיד עד התביעה, מר שטרית כי על אף שכלל המנהלים היו שותפים למשא ומתן אשר קדם לחתימת ההסכם ואף להכנת השלד שלו, בסופו של דבר, הניסוח הסופי של ההסכם נעשה במשרד עורכי דינו של מר קורקוס (ר' עדות מר שטרית בעמ' 72 ש' 28-31 לפרוטוקול הדיון).
57. בהינתן פסיקתו של כב' בית המשפט העליון, די בזהות המתקשרים, ונוסחו של ההסכם על מנת להביא לדחיית טענות התובעות באשר להיקפה של רשימת החברות המיוצגות. אלא שאף אילו היה נמצא כי קיימת הצדקה להוסיף ולהתחקות אחר כוונת הצדדים, מתוך ראיות חיצוניות לנוסח ההסכם עצמו, גם אז, ניתן היה לצפות כי התובעות יהיו אלו אשר יציגו את אותן ראיות חיצוניות, כדוגמא עדותם של המנהלים, החותמים הנוספים על הסכם המייסדים.
ואולם, מטעמים השמורים עם התובעות הן בחרו שלא להציג ראיה כלשהי ממנה ניתן היה ללמוד כי הסוגיה הפרטנית של זהות או מיהות החברות המיוצגות אכן נדונה ונבחנה ע"י המנהלים (בין אם היו לגביה אמביוולנטיים כטענת מר שטרית ובין אם לאו), לרבות טיוטות של הסכם אשר יכולות היו ללמד על התחבטות בעניין ניסוח הסעיף, התכתבויות וכיוצא באלו.
התובעות בחרו שלא להביא לעדות את מי שהיו חלק מאותו משא ומתן, לשיטתן, לרבות מר שי קרני, מר ניר ויינברגר, מר יאקי לוצקי ומר טל גרצנשטיין (יצוין כי מר ניר ויינברגר זומן לעדות מטעם הנתבעים, בהתייחס לסוגיות אחרות). לכאורה, נוכח גרסת התובעות, יכול והיה בעדותם של עדים אלו כדי לאושש את פרשנות התובעות את הוראות ההסכם, ומשכך, אי זימונם של עדים אלו, עומד לחובתן.