10. ואולם, כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 13.9.2021, קבע בית המשפט קמא כי מעיון בתיק עולה שהבקשה לעיון מחדש התייתרה. בתגובה, ביום 4.10.2021 הגישה ביטלמן הודעה לבית המשפט במסגרתה טענה כי הבקשה לעיון מחדש לא התייתרה, וביקשה פעם נוספת כי בית המשפט יורה לחברת אזולאי למסור מענה מלא לדרישת ביטלמן לקיום הליכים מקדמיים, ובכלל זאת למסור לעיונה את הסכם הפירוד. ביום 1.11.2021 הגישה חברת אזולאי תגובה מטעמה לבקשה זו. בתגובה, אשר גובתה בתצהירו של מר אזולאי, נטען כי ביטלמן מתעקשת פעם אחר פעם שחברת אזולאי תגלה לה מסמכים ספציפיים אשר כלל אינם מצויים ברשותה, אלא ברשות גבעת שחמון, ולכן על ביטלמן לפנות לגבעת שחמון בנוגע למסמכים אלו. לאור תגובה זו, ביום 1.11.2021 החליט בית המשפט קמא כי בקשתה של ביטלמן בעניינה של חברת אזולאי התייתרה.
11. ביום 2.11.2021 הגישה ביטלמן הודעה לבית המשפט קמא במסגרתה טענה כי הבקשה שהוגשה מטעמה לא התייתרה, וכי חברת אזולאי מסרבת הלכה למעשה למסור לעיונה מסמך אשר נזכר בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, הוא הסכם הפירוד. משכך, בית המשפט התבקש פעם נוספת להורות לחברת אזולאי למסור לאלתר את הסכם הפירוד לעיונה של ביטלמן. עוד באותו היום, בית המשפט קמא קבע כי, בין היתר, נוכח תגובת חברת אזולאי מיום 1.11.2021 אשר שללה את הנטען על ידי ביטלמן, ואשר גובתה בתצהיר, אין מקום להיעתר לבקשתה של ביטלמן.
טענות הצדדים
12. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טוענת ביטלמן כי יש לחייב את חברת אזולאי למסור את הסכם הפירוד לעיונה. לגישת ביטלמן, משחברת אזולאי בחרה להזכיר את הסכם הפירוד בכתב ההגנה, לא יכולה להיות מחלוקת כי המדובר במסמך רלוונטי אשר חובה על אזולאי למוסרו לעיון. עוד טוענת ביטלמן כי סביר מאוד להניח שבהסכם הפירוד הוסכם בין מר אזולאי לבין מר גלזר על חלוקה כספית כלשהי בנוגע לנזקיה הנטענים של גבעת שחמון, וכי עצם ההתעקשות של חברת אזולאי להסתיר את הסכם הפירוד מלמדת על כך שמדובר במסמך שעשוי להזיק לה. לגישת ביטלמן, החלטת בית המשפט קמא היא החלטה חריגה, אשר נוגדת את הדין, נעדרת הנמקה קונקרטית ועלולה לגרום לה לעיוות דין, ומשכך מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.
13. בהחלטתי מיום 23.12.2021 קבעתי כי הבקשה לרשות ערעור מצריכה תשובה. ביום 30.12.2021 הגישה חברת אזולאי את תשובתה, במסגרתה טענה כי היא מעולם לא התנגדה לכך שהסכם הפירוד יימסר לביטלמן, אלא כל שביקשה, בשים לב לסעיף הסודיות, הוא שהבקשה לעיון בהסכם תופנה ישירות לגבעת שחמון, וכי גבעת שחמון היא שתמסור את ההסכם לידי ביטלמן. עוד טענה חברת אזולאי כי ביטלמן לא הסבירה, וממילא לא הוכיחה, מה הצורך שלה בהסכם הפירוד לצרכי הגנתה בתביעה שהוגשה על ידי גבעת שחמון, ומדוע קיים לה צורך לקבל את ההסכם מחברת אזולאי עצמה ולא מגבעת שחמון. בנוסף, לגישת אזולאי, בהגשת בקשת רשות הערעור דנן יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט, כיוון שביטלמן בחרה שלא לפנות לגבעת שחמון ישירות בבקשה לעיון בהסכם הפירוד, על אף שהדבר הוצע לה מספר פעמים. חברת אזולאי הוסיפה כי הבקשה לעיון בהסכם הפירוד שהוגשה על ידי ביטלמן נדחתה בעבר לא פחות מחמש פעמים על ידי בית המשפט קמא. אי לכך, הרי שהגשת בקשת רשות הערעור בשלב זה, לאחר שביטלמן כבר הגישה בהליך קמא תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמה, לוקה בשיהוי ניכר, ואך מסיבה זו יש לדחותה.