19. במקרה דנן, חברת אזולאי טענה בכתב הגנתה כי המחתה את זכויות התביעה נגד הנתבעים לגבעת שחמון "במסגרת הפירוד", ומכאן שהסכם הפירוד במסגרתו עשתה כן עשוי להיות בעל רלוואנטיות לתביעה, ונראה שאף היה מקום לצרפו לכתב ההגנה לאור האמור בתקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 75 לתקסד"א הישנות ותקנה 15(א)(1) לתקסד"א החדשות). זאת ועוד, ניכר כי חברת אזולאי הייתה ערה לכך, וזאת לאור הבהרתה בסעיף 71 לכתב הגנתה כי היא נמנעת מלצרף את הסכם הפירוד, בשל קיומו של סעיף סודיות אשר הוכנס להסכם לבקשת מר גלזר, ובלשונה שלה: "בשים לב לעובדה שהסכם הפירוד הנ"ל כלל, לבקשת [מר] גלזר, גם סעיף סודיות (למעט עצם הפירוד) – נימנע הח"מ מלצרף כעת העתק של הסכם הפירוד". ואולם, כלל הוא שאין בכוחה של חובת סודיות אשר מוטלת על אדם או על חברה מכוח התחייבות חוזית כדי לגבור על חובה הקיימת בדין – בענייננו, זו המעוגנת בחובות הגילוי של מסמכים במסגרת הליך משפטי. חובת סודיות מסוג זה חלה עד לנקודת הזמן שבה נדרשת הגשת ראיה על פי דין, ובאותה נקודת זמן הדין מבטל את חובת הסודיות (ראו: רע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ, פ"ד סג(3) 88, 107 (18.11.2009) (להלן: עניין יוחנן); עע"מ 5089/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' בנק ישראל, פסקה 8 (30.5.2018); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 408 (2021)).
20. אכן, ייתכנו מקרים שבהם זכותו של בעל דין לעיין במסמכים של הצד שכנגד תיסוג לנוכח קיומו של חיסיון או ערך נוגד אחר אשר בגינו ראוי להעדיף את חיסוי המסמכים על פני מסירתם לעיון (ראו לעניין זה: רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 19 (6.3.2013) (להלן: עניין בנק לאומי); רע"א 5247/15 תיאופילוס ג'אנופולוס נ' הימנותא בע"מ, פסקה 10 (28.8.2016) (להלן: עניין תיאופילוס)). ואולם, אין בחובת סודיות אשר מוטלת על בעל דין כשלעצמה כדי להקים חיסיון או כדי לבסס מניה וביה קיומו של ערך נוגד אחר המצדיק חיסוי המסמך. ודוק, בפסיקתו של בית משפט זה הודגש שוב ושוב כי "סודיות לחוד וחיסיון לחוד" (ראו: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 66 (6.7.1995) (להלן: עניין בנק איגוד); עניין יוחנן, בעמ' 107; עניין תיאופילוס, פסקה 32).
21. משכך, וככל שלגישת חברת אזולאי היה מקום לאפשר לה להימנע ממסירת הסכם הפירוד לעיון, על אף הרלוונטיות של מסמך זה, היה עליה להוכיח כי הסכם הפירוד חוסה תחת חיסיון המוכר בדין או כי מסירתו לעיון עלולה להביא לפגיעה בערך נוגד אחר המצדיק חיסוי המסמך (ראו: בג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פ"ד סד(3) 11, 23 (2011); עניין בנק לאומי, פסקה 15). ואולם, חברת אזולאי כלל לא טענה לקיומו של חיסיון או ערך נוגד גובר אחר. אדרבה, לטענת חברת אזולאי סעיף הסודיות הוכנס להסכם הפירוד לבקשת מר גלזר, הוא בעל המניות הבלעדי כיום בגבעת שחמון, ומבחינתה אין כל מניעה כי גבעת שחמון תמסור את המסמך לעיון ביטלמן. זאת ועוד, גבעת שחמון מצידה כלל לא מצאה לנכון להשיב לבקשת רשות הערעור בהתאם להחלטתי מיום 23.12.2021, וממילא לא טענה לקיומו של חיסיון או ערך נוגד אחר הגובר על זכות העיון. בנסיבות אלו, ומשחברת אזולאי לא טענה בתשובתה כי הסכם הפירוד אינו מצוי בחזקתה (ומעיון בכתב ההגנה דומה כי היא אף הודתה שההסכם מצוי ברשותה), אין לי אלא לקבוע כי לא הייתה הצדקה שבדין להימנעותה של חברת אזולאי מלצרף את הסכם הפירוד לכתב ההגנה.