37. טענות התובעת כי מדובר בהסכם מצד הנתבעים לכך שהיא תשמש כיזמית הפרויקט מוקשות. המסמך אינו מתייחס לתובעת אלא לשותפות (אשר פורקה בהמשך הדרך בעקבות סכסוך בין שתי השותפות, כפי שנראה להלן). המסמך אף אינו מתייחס למינוי השותפות כיזמית. המסמך אינו כולל התחייבויות קונקרטיות ומסוימות ביחס לפעולות שהשותפוֹת מתחייבות ליטול על עצמן מעבר לתיאורים כלליים. אין בו התחייבויות ללוחות זמנים מוגדרים ואף לא למסגרת זמן כללית. המסמך מנוסח באורח עמום שיש
--- סוף עמוד 15 ---
עמו אי בהירות ואי וודאות. הוא כולל הסתייגות באשר לתוקפו המחייב ביחס לשותפות. יש בו הבהרה כי התחייבויות השותפות לא ייכנסו לתוקף אלא לאחר חתימת בעלי הזכויות במתחם, בלא לפרש מה שיעור בעלי הזכויות שחתימתם מהווה תנאי לכניסת המסמך לתוקף. שורקה העיד כי הכוונה היתה שהתחייבויות השותפות ייכנסו לתוקף רק לאחר שתתקבל הסכמה של לפחות 80% מהדיירים (ע' 29, ש' 9-3, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20). הסכמה בשיעור כאמור לא הוצגה ולא הוכח כי ניתנה בשלב כלשהו. כל אלה מציבים קושי של ממש לתובעת בניסיונה להיבנות מהמסמך כיום.
38. לא בכדי לא על כך נסמכה התביעה לכתחילה. לא בכדי העיד גם שורקה כי "הנייר A הוא לא הסכם" (ע' 24, ש' 11-6 לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20, אף שבהמשך ניסה להסתייג מכך) וכי לא על מסמך זה הוא נסמך (ע' 23, ש' 28 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20). גם עו"ד ריכטר, הוא שניסח את המסמך (ע' 88, ש' 16), התייחס אליו כאל "מסמך ראשוני" בלבד ובמשמע לא מחייב (ע' 92, ש' 23-22, למרות שבמקום אחר ניסה לטעון אחרת, ע' 88, ש' 26-22). התנהלות התובעת בהמשך הדרך, כפי שתובא להלן, ובכלל זה ידיעתה על כך שבשלבים מאוחרים יותר נעשתה פנייה של נציגות מטעם הדיירם לבחינת התקשרות עם יזמים פוטנציאליים אחרים, בלא שבאה מצדה כל מחאה בעניין, מעידה אף היא שהשותפות והתובעת לא ראו במסמך A כמסמך מחייב הכובל את בעלי הזכויות לתובעת (ראו בהקשר זה הדיון בפסקאות 59-58 ו- 71-68 להלן, הניסיון להסביר את הדברים בסיכומים, ע' 97, ש' 26-21 לא נתמך בראיות ולא היה משכנע).
39. התובעת אף לא הוכיחה כנדרש מי מהנתבעים חתם לטענתה על המסמך, ולא הראתה כי נמסרו לידיה בזמן אמת מסמכים חתומים מאת מי מהנתבעים באופן שיכול להקים בסיס להסתמכות נטענת. כאמור לעיל, לכתחילה לא נסמכה התביעה על מסמך A, והפנייה והנספח לה המרכיבים אותו לא צורפו כלל לכתב התביעה. בתצהירו התייחס שורקה למסמך באורח לקוני ולא עליו השליך את יהבו (ס' 38 לתצהיר שורקה, שמרכז הכובד שלו היה בטענה להסכם סופי שנכרת בהמשך הדרך). לתצהיר שורקה צורף מסמך בודד בחתימת של בעלי זכויות בדירה אחת בלבד (נספח 7 לתצהיר שורקה). התובעת לא הביאה ראיות לחתימות על ידי בעלי זכויות או נתבעים נוספים או לכך שמסמכים חתומים כאמור נמסרו לה. עדים מטעם הנתבעים העידו כי לא חתמו על מסמך A וכי ידוע להם שרבים מבעלי הזכויות בדירות בבניין סירבו לחתום על המסמכים שהשותפות הפיצו (למשל, ס' 21 לתצהיר בצלאלי, עדות אלימלך, ע' 72, ש' 11-10 לפרוטוקול מיום 7.1.20, עדות ליפשיץ, ע' 75, ש' 21-13 לפרוטוקול מיום 7.1.20, שם העידה שסירבה לחתום גם משום שנדלקה לה נורה אדומה נוכח ההודעה במסמך לפיה עו"ד ריכטר המייצג את השותפות נקבע לייצג גם את הדיירים). במסגרת הראיות שהוגשו מטעם הנתבעים נכללו מסמכים ספורים בחתימת דיירים בשתי דירות נוספות (בע' 90, 94 ו-122, 129 לכרך המסמכים, וטענת התובעת בסיכומיה כאילו המסמכים הוגשו תוך הסתרת השמות אינה נכונה). בסיכומיה ביקשה התובעת להיבנות מפרוטוקול אחת מישיבות הנציגות בו נרשם כי כ-40% מהדיירים "חתמו על המסמך" (נספח 24 לתצהיר בצלאלי; לא נרשמה זהות אומר הדברים בישיבה; התובעת אישרה בסיכומיה כי טענותיה בעניין