85. אלא שמהראיות עולה שאין לטענה זו בדבר הסכמה על מה שתסמוך.
ממה שהוצג עולה כי בראשית חודש מאי 2014 היו בין הצדדים מחלוקות לא מעטות, חלקן בענייני מהות. עו"ד עמידור, שליווה את שורקה בעניין, העיר הערות משמעותיות ביחס לנוסח שנדון בין הצדדים (נספח 42 לתצהיר בצלאלי, שעל גביו הערות עו"ד עמידור במתכונת "עקוב אחר שינויים").
כך, ורק לשם הדוגמא, בעוד שבטיוטה קודמת צוין כי עד לחתימתו של כל דייר על הסכם מפורט לא תחול על הדייר כל התחייבות כלפי השותפות מכח הסכם העקרונות, העיר עו"ד עמידור שלא כך סוכם, כי נדרש לקבוע שהסכם העקרונות "מחייב" תוך שציין כי "בלי הסכם חתום ומחייב [השותפות] לא [ת]וציא יותר כספים...ללא חתימה מחייבת, אין עסקה" (הערה 2 של עו"ד עמידור, שם). כך, בכל האמור במתווה הפרויקט, בעוד שבטיוטה קודמת צוין כי הדיירים יפנו את דירותיהם עם גמר בניית המגדלים, היינו מתווה של בינוי-פינוי, תיקן עו"ד עמידור את הנוסח והעיר כי הדבר בלתי אפשרי וכי ניתן להתחייב לכל היותר שמחצית מבעלי הזכויות יהיו במסגרת בינוי-פינוי בעוד שהיתר ייאלצו לפנות את דירותיהם קודם להשלמת בניית הדירות החדשות במתווה של פינוי-בינוי תוך תשלום שכר דירה, וכי לא ניתן להשאיר עניין זה של פינוי קודם לבינוי להסכמת הדיירים (הערות 3 ו-5 של עו"ד עמידור); במסגרת ההערות נמחקו הוראות בדבר קביעת לוחות זמנים מפורטים לגמר התכנון ולקבלת היתרי בנייה (ראו ההערה ביחס לס' 15, וראו באופן כללי להערות ותיקונים נוספים).
הערותיו של עו"ד עמידור מטעם השותפות הועברו להתייחסות הנציגות, באמצעות נציגת המנהל הקהילתי, רק ביום 27.5.14. חברי הנציגות התבקשו לשקול את הדברים ולהעיר את הערותיהם שלאחר מכן נועדה להתקיים ישיבה עם עו"ד זכרוני (ראו תכתובות הדוא"ל מיום 27.5.14, נספח 42 לתצהיר בצלאלי). ישיבה כאמור לא התקיימה בסופו של יום, וזאת נוכח התפתחויות אחרות שאירעו בד בבד ובכלל זה ההחלטה לסיים את ההתקשרות עם עו"ד זכרוני (ס' 78 לתצהיר בצלאלי). להתפתחויות האחרות נידרש בנפרד.
--- סוף עמוד 31 ---
86. העיקר לענייננו הוא כי במועד שבו טענה התובעת להתגבשותה של הסכמה סופית ומחייבת מצד כלל הנתבעים ביחס לנוסח הסכם עקרונות סופי – 8.5.14 – מצב הדברים לאשורו היה רחוק מכך. הלכה למעשה, בשלב זה אף לא היתה הסכמה מצד התובעת (או השותפות). זו העלתה הערות מהותיות ששיקפו אי הסכמה ביחס לפרטים משמעותיים, בכלל זה ביחס למעמדו ותוקפו של הסכם העקרונות בתקופת הביניים שעד לחתימת הסכם מפורט; ביחס למתווה הפרויקט וביחס לעניינים נוספים. טענות התובעת מעוררות קושי של ממש. התובעת ביקשה להיבנות ממסמך אותו הכתירה "טיוטא סופית לחתימה – 8/5/14" ושלגביו טענה כי מדובר בנוסח סופי שהוסכם על ידי הצדדים. ואילו מהראיות עולה שבמועדים מאוחרים למועד הנזכר וביום 27.5.14 עדיין לא נדונו הערות ותיקונים מהותיים שהועלו במסגרת המו"מ. בפי התובעת לא היה הסבר של ממש לדברים. זאת, בסוגיה הנוגעת לטענה מרכזית שהעלתה התובעת ובאורח שמקים לה קושי משמעותי. כשנשאל שורקה "איך יכול להיות שהמסמך שאתם קוראים לו טיוטה סופית לחתימה מיום 8.5.14, היה מוסכם אם ביום 27.5.14 עדיין הועברו הערות ביחס אליו?" השיב שאינו יודע (ע' 27, ש' 15-9 לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20; ובמאמר מוסגר יוער כי באורח בלתי ברור, המסמך שהוצג על ידי התובעת מאמץ לתוכו את מרבית הערותיו של עו"ד עמידור, תוך יצירת מצג של הסכמה, וזאת בלא שהובא כל בסיס לכך ובאופן שאינו מתיישב עם יתר הראיות).