לכלל הדברים נידרש עתה.
--- סוף עמוד 41 ---
התקשרות בהסכם מחייב?
118. התובעת טענה כי בינה לבין הנתבעים נקשרה הסכמה מחייבת לפיה התובעת תשמש כיזמית בפרויקט.
מרכז הכובד של הטיעון, בכתב התביעה המתוקן וגם בראיות התובעת, היה בטענה כי בחודש מאי 2014 הגיעו הצדדים לנוסח הסכם עקרונות סופי שמעגן את קבלת כלל דרישות הדיירים וכי הנתבעים כולם הסכימו לו וקיבלו אותו (ס' 27 לכתב התביעה המתוקן). העתק הנוסח הנטען צורף כנספח 1 לכתב התביעה המתוקן ולמעשה זולתו לא צורף לכתב התביעה מסמך הסכמות נטען אחר בין התובעת לנתבעים. בסיכומי הטענות נראה כי פחת משקלו של הסכם העקרונות הנטען. זה תואר לעיתים כטיוטה שנשלחה (ס' 18 לסיכומי התובעת) תוך שצוין כי הערות התובעת ביחס אליה לא נענו ובמשתמע לא הוסכמו (ס' 27 לסיכומי התובעת), אף שלצד זאת במקומות אחרים בסיכומיה התייחסה התובעת לנוסח הסכם העקרונות הנטען כאל הסכם ממש (למשל, ס' 23 סיפא ו-28 לסיכומי התובעת).
בד בבד עבר מסמך A לקדמת הבמה בסיכומי התובעת. כזכור, מדובר בפנייה של השותפות משלהי שנת 2011 שהדיירים נתבקשו לחתום עליה. אף שלכתחילה לא נסמכה התביעה על מסמך A וזה כלל לא צורף לכתב התביעה, בסיכומי התובעת חלה תפנית. עתה נטען כי מדובר ב"הסכם עקרוני" מול התובעת, שבו הסמיכו הנתבעים כולם את התובעת לפעול כיזמית הפרויקט ולשם קידום הפרויקט ולהוצאת היתר בנייה ושיש לו לפי הטענה תוקף מחייב (למשל, ס' 11 וס' 36 לסיכומי התובעת).
בין לבין העלתה תובעת בסיכומיה טענות כי לאורך הדרך הוסמכה שוב ושוב על ידי הנתבעים לשמש כיזמית הפרויקט.
119. התשתית העובדתית כפי שהתבררה במשפט וכפי שהובאה בהרחבה לעיל, מעלה כי אין לקבל את טענות התובעת וכי בשום שלב לא נעשה בין התובעת לבין הנתבעים או מי מהם הסכם מחייב בנוגע לקידום הפרויקט ובכלל זה לכך שהתובעת תשמש כיזמית הפרויקט.
120. נעמוד בקצרה על עיקרי הדברים ביחס לנוסח הסכם העקרונות הנטען ולמסמך A.
--- סוף עמוד 42 ---
121. הסכם העקרונות הנטען ממאי 2014 –
במישור העובדתי נקבע לעיל כי טענות התובעת לפיהן התגבשה הסכמה ביחס להסכם העקרונות הנטען וכי הנתבעים כולם הסכימו לנוסח לאחר שזה נשלח אליהם, אין להן על מה שיסמכו (ראו הדיון בפסקאות 88-80 לעיל). בכלל זה נקבע כי בסמוך למועד ההסכמה הנטענת היו בין הצדדים חילוקי דעות לא מעטים, חלקם בענייני מהות ובכלל זה ביחס למעמדו של הסכם העקרונות בתקופה שעד לחתימת הסכם מפורט (כשעמדת עו"ד עמידור היתה שבלא מעמד מחייב להסכם העקרונות, אין עסקה) וביחס למתווה הפרויקט ואפשרות פינוי קודם לבינוי; נקבע כי בשלב זה לתובעת עצמה היו הערות ביחס לטיוטות שהוחלפו ולא התגבשה הסכמה מצדה; כי טענות התובעת מוקשות משהתברר כי במועד שנטען על ידה טרם נדונו הערות ותיקונים מהותיים שהועלו במסגרת המו"מ וכי בפי שורקה לא היה כל הסבר לדברים; נקבע כי לא הונחה תשתית כלשהי לכך שעו"ד זכרוני הביע הסכמתו לנוסח הנטען על ידי התובעת (בהתעלם מכך שלא הוסמך להסכים בשם הדיירים); כי מהעדויות עולה כי בשוב שלב לא סמכה הנציגות את ידיה על נוסח כלשהו של הסכם עקרונות כנטען; כי נוסח כאמור לא הובא מעולם לדיון לפני הדיירים או לאישורם וכי ממילא לא ניתנה לו הסכמה מצד אלה. נקבע גם כי אף לא הונחה תשתית לכך שהמגעים הגיעו אל קרוב לנקודת הסיום או כי הצדדים היו קרובים ליצירת קשר חוזי מחייב, זאת בשים לב למה שנותר פתוח כמו גם לכך שהדברים טרם הובאו לפני הדיירים עצמם (שם).