129. ודוק: בסיכומיה ניסתה התובעת להיאחז במשפט כזה או אחר שנרשם מפי משתתף בישיבת נציגות (למשל, "פעולה דיסקרטית") או בהתייחסות כזו או אחרת של מי מהנתבעים בעדותו (למשל, אישור ליפשיץ בעדותה כי "הצורך של מוריה קם בגלל הכשל של זכרוני", ראו ס' 28 לסיכומי התובעת). באלה ביקשה למצוא תמיכה לטענותיה לחוסר
--- סוף עמוד 48 ---
תום לב. ראינו לעיל כי לגופם של דברים אין לקבל את טענות התובעת לחוסר תום לב, למצגי שווא או להתנהלות שרירותית בעת הפנייה למוריה. אולם, מעבר לכך, יש לזכור כי אין עסקינן בנתבע אחד או בקבוצה קטנה של נתבעים. מדובר בבניין בן 112 יחידות דיור, ומספר גדול יותר של דיירים-בעלי זכויות. התביעה המתוקנת הוגשה נגד 158 נתבעים. ריבוי דיירים יכול לגרור עמו, מטבע הדברים, מגוון רצונות, דגשים שונים, זוויות מבט שונות וחששות שונים. לא כל אמירה כזו או אחרת משקפת בהכרח הלך רוח כללי או את עמדת הכלל (ככל שקיימת). בוודאי שאין באמירה נקודתית כזו או אחרת בעל פה כדי ללמד שהיא ממצה את ההתרחשויות או את עמדות הדיירים, משקפת אותן או יכולה להוות מצג מחייב או בסיס להסתמכות או לטענות לחוסר תום לב. בפרט כאשר הובהר לאורך הדרך כי אין בידי הנציגות או עו"ד זכרוני כדי לחייב את הדיירים שלהם מסורה ההחלטה בסופו של יום.
130. ציינו לעיל כי חלק ניכר מטענות התובעת להסכמות, הבטחות ומצגים הועלו באורח סתמי וגורף כלפי "הנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם" בלא לייחס מצג מסוים לנתבע מסוים. שונים הדברים בכל הנוגע לטענות כלפי בן דוד. כאן נטען כי בשלבים שונים וכבר מראשית 2013 הצהיר והבטיח כי בידיו חתימות של למעלה מ-80% מהדיירים לכך שהתובעת תבצע את הפרויקט (למשל, ס' 18 ו-28 לכתב התביעה המתוקן; ס' 55-53 לתצהיר שורקה; עדות שורקה, ע' 23, ש' 35-34 לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20). אלא שטענות אלה בדבר מצגים והבטחות של בן דוד לא נתמכו באורח ממשי. עדות שורקה עוררה קשיים גם בעניין זה ובכלל זה משלא ידע להסביר לאלו חתימות הכוונה (ובלא שהוצג מסמך אחר בשלב הרלבנטי, ראו ע' 23, ש' 33-28, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20). הדברים מוקשים גם נוכח תכתובות מטעם התובעת ממועדים מאוחרים יותר ולפיהן לא עלה בידיה לקבל ולו צל צילה של הסכמה מאת הדיירים (ראו פירוט נוסף בפסקה 93 לעיל). מכל מקום, בן דוד הכחיש את הנטען בתצהירו (ס' 12-7 לתצהירו), לא נחקר על הדברים ויש לבכר את גרסתו (וראו התייחסות לטענות נוספות כלפי בן דוד, בפסקה 86 לעיל).