150. הטענות שהעלתה התובעת בכל האמור בהוצאותיה, היו מוקשות. בכתב התביעה המקורי הדגישה התובעת ביחס להוצאותיה כי לצורך הפרויקט היא שכרה את שירותיהם של אנשי מקצוע שונים, בהם האדריכל גוגנהיים ועו"ד ריכטר (אף שהתברר שבניגוד לאמור ובניגוד לרושם העולה מתצהיר שורקה, כלל בעלי המקצוע הועסקו על ידי השותפות ולא על ידי התובעת לבדה; למשל, עדות שורקה, ע' 32, ש' 32-1, לפרוטוקול הדיון מיום 6.1.20). בכתב התביעה המתוקן הובהר כי לחלק מבעלי המקצוע כלל לא שולם שכר וכי זה נועד להשתלם רק עם ביצוע הפרויקט (ראו בס' 14 לכתב התביעה המתוקן, וכן עדות עו"ד ריכטר, ע' 87, ש' 20-19 ו-נ/11). כך או כך, הועמדו ההוצאות שנתבעו בראש זה על סך של 5 מיליון ₪.
--- סוף עמוד 56 ---
151. לעת הגשת הראיות פחת הסכום באורח משמעותי. בתצהירי העדויות נטען להוצאות בסך של כ- 1.7 מיליון ₪ (ס' 69 לתצהיר שורקה; תצהיר חדד וכן התחשיב שצורף כנספח לתצהירים). חדד העיד כי אינו יודע להסביר את הסך של 5 מיליון ₪ שנתבע לכתחילה (ע' 53, ש' 35-33, לפרוטוקול הדיון מיום 25.5.20). ההוצאות הנטענות בקשר עם בעלי מקצוע נפקדו עתה כמעט לגמרי. הרכיב המרכזי בסך ההוצאות הנטען עתה היה בגין עלות עובדי התובעת שהיו מעורבים לפי הטענה בפרויקט. סכום זה הועמד על למעלה ממיליון ₪ וזאת על בסיס עלות שכרם של עובדים שצוינו והערכה בדבר חלקיות משרה שניתן לשייך לפרויקט הנדון (לכך התווסף באורח דומה חלק משכר הטרחה של משרד עו"ד עמידור, ולכל אלה הוספו "תקורה" בשיעור 30% ומע"מ). רכיב נוסף בתחשיב ההוצאות שהוצג נסב על הוצאות עבור "שירותים חיצוניים" בסך של כ- 150,000 ₪.
152. בחינת הראיות שהובאו, ובכלל זה עדות חדד והתחשיב שהוצג, מביאה למסקנה כי לא הונח בסיס לפסיקת פיצויי הסתמכות ביחס לחלק הארי של הסכום שהוצג בתחשיב חדד, 1.7 מיליון ₪. ודוק: אין באמור כדי להטיל דופי בעדותו של חדד. מעדותו ניכר היה שחדד מבקש להביא את הדברים לפני בית המשפט כפי שהם ידועים לו תוך שהסתייג במקומות שבהם לא ידע שלא היה בטוח. הקושי נעוץ בכך שלא הובאו בסיס ותמיכה מספקים לתחשיב שהוצג, לסכומים שבו, ובפרט לכך שמדובר בסכומים שיכולים לבוא בנסיבות העניין בגדר פיצויי הסתמכות.
153. במסגרת פיצויים שנועדו להגן על אינטרס ההסתמכות יש להביא בחשבון, כמובן, רק הוצאות שהוציא הנפגע לאחר שהחל המו"מ בין הצדדים, ובשים לב להוצאות שהוצאו בהסתמך על מצגים או הבטחות של הצד האחר (למשל, שלו וצמח, בע' 129-128). והנה מתברר כי התחשיב שעליו נסמכה התובעת כלל סכומי הוצאות באורח גורף, בלא בדיקה או סינון, ובלא שנערכה כל אבחנה שהיא. חדד העיד כי: "יש הוצאות שאנחנו מוציאים עוד קודם שנוצר קשר משמעותי עם הדירים בהיכנס לפרויקט, אנו מכנים אותם הוצאות שקועות. לפעמים הפרויקט לא מתרומם ואז ההוצאות יורדות לפח. כשעשיתי את הדף שהגשתי כאן כללתי את כל ההוצאות שהיו לי, בלי להפריד בין הוצאות שהוצאו קודם ליצירת "קשר משמעותי" עם הדיירים לבין אלה שהוצאו לאחר מכן" (ע' 54, ש' 33-30, לפרוטוקול הדיון מיום 25.5.20). מהעדויות ומהתחשיב עולה בבירור כי נכללו בו סכומים משמעותיים שלא הובא בסיס להכללתם, הן מבחינת מהותם הן מבחינת מועדיהם. בענייננו, מו"מ ממשי בין השותפות לבין הדיירים החל לאחר כנס הדיירים משלהי שנת 2013 והוא נמשך במידה כזו או אחרת עד סמוך לחודש מאי 2014. במועדים שקדמו לכך נראה כי השותפות פעלה בניסיון לרתום את הדיירים לפרויקט, אך קשה לדבר על מו"מ של ממש או על מצגים המקימים בסיס להסתמכות במועדים אלה (והשותפות אף ידעה כי הדיירים בוחנים חלופות אחרות בלא שגילתה דעתה שהדבר מקים קושי). הרכיב המרכזי, כ- 80% מסך ההוצאות שבתחשיב, נוגע לחלק היחסי בעלות שכרם של עובדי התובעת. אלא שבתחשיב עצמו צוין כי העובדים האמורים סיימו את