עוד טען, שהשבתת האתר שלו, שהשיתה עליו הנתבעת, באופן הדרסטי והמובהק שהשיתה עליו, מהווה פגיעה בחירות העיסוק שלו. עוד טען שפגיעה זו של הנתבעת בקניינו, הינה שלא כדין, ומהווה עילת תביעה בידיו. עוד טען ששעה שהנתבעת אינה מאפשרת לו לערוך שימוש בקניינו, קרי חשבון הגוגל אדסנס שלו, היא מעכבת שלא כדין את קניינו.
עוד טען, שהואיל והנתבעת הנה הלכה למעשה מונופול עסקי של פרסום במרשתת, הרי שמניעת שימוש בחשבון זה, מעבר לפגיעה לא חוקתית בקניינו, הנה גם עיכוב נכסיו, שלא כדין. עוד טען, שלכל הפחות, הנתבעת התרשלה שעה שמיהרה לפגוע בקניינו ללא הבדיקות המתאימות. עוד טען שאינו יכול לבחור שלא להימצא במסגרת הפלטפורמות של הנתבעות. התובע טען שזהו מונופול כלל עולמי, המאלץ כל תאגיד אלא להימצא במסגרתו.
עוד טען, שנכון למועד הגשת התביעה, יתמקד בפיצוי נזקו בשל עוגמת נפש במובנו העמוק והמהותי של המושג, ולצרכי אגרה מעמיד נזקו על סך של 500,000 ₪. הוא ייחס לנתבעות פגיעה בבריאותו שמחמת צנעת הפרט, ביהמ"ש לא יפרט..
טענות הנתבעות
15. הנתבעות טענו בכתב ההגנה שהתובע הפר את תנאי התכנית ואת ההסכם בין הצדדים פעם אחר פעם, במסכת של הפרות יסודיות חוזרות ונשנות. זאת, למרות שמסרו לו סדרה של התראות אודות הפרות אלו. עוד טענו, שפעם אחר פעם הוא חזר להפר את תנאי התוכנית הן בהפרות דומות והן בהפרות חדשות ונוספות – באופן המקעקע את יסודות ההתקשרות בין הצדדים- עד אשר בחודש יוני 2016 הודיעה לו הנתבעת על ביטול ההתקשרות, לאחר ששילמה לו במהלך תקופת ההתקשרות סכום של למעלה ממיליון ₪ (ואשר הוא לא היה זכאי לו, ולמצער לחלקו הארי, נוכח הפרותיו).
עוד טענו, שמספר חודשים לאחר מכן, ביום 6.2.17 הוא פנה אל הנתבעת באמצעות בא כוחו דאז, והלין על ביטול ההתקשרות, ובין היתר על חילוט סכום של כ- 11,000 ₪ לערך אשר נצבר בחשבון. עוד טענו, שבשל התדרדרות במצבו הבריאותי של התובע הוא היה בתקופת "נבצרות", לכן ההפרה לכאורה, לא תוקנה. עוד טענו, שהנתבעת השיבה למכתבן ביום 9.2.17 ודחתה טענותיו.
עוד טענו, שמאז הוא לא פנה אליהן בדבר וחצי דבר, עד אשר הגיש תביעה זו למעלה משנתיים וחצי לאחר מכן. הן טענו, שלתובע ברור, כי כל ניסיון להפיח רוח חיים בסכסוך הישן אותו זנח עשוי להסתכם לכל היותר בסעד כספי בסך של 10,734.42 ₪. אשר התובע אינו זכאי לו לגופו של עניין.
עוד טענו, שהתובע מנסה לשדרג תביעתו באמצעות ניסיון עקר לטפול על הנתבעת נזקים בריאותיים ונפשיים, שלפי הנטען נגרמו לו בעקבות ביטול ההתקשרות בין הצדדים- אלא שעוד בזמן אמת הוא טען, כי סבל מקשיים במישור זה (עד כדי אשפוז) עוד לפני ביטול ההתקשרות, וממילא כל נזק נטען מסוג זה אינו בר תביעה ובר פיצוי במסגרת היחסים העסקיים שבין הצדדים כעניין שבדין.