21. ביהמ"ש קבע שם כי הנתבעת "הרימה את נטל השכנוע שמוטל עליה להוכחת טענתה המרכזית לפיה, ויוה אכן הפרה את תנאי הסכם השירות. התרשמתי כי האתר אותו ויוה הפעילה, באמצעיה הטכנולוגים, גרם לעיוותי תנועה והקלקות מלאכותיות. בנסיבות אלה, גוגל פעלה כדין עת מסרה לויוה התראה בעניין הפרת תנאיו של הסכם השירות [נספח 20 ל-נ/10].
על פי הודעת ההתראה, מיום 12.05.2014, יוחסה לויוה פריסה שמעודדת קליקים אקראיים, כגון: הצבת מודעות ליד משחקי flash, הצבת מודעות ליד סרגלי הניווט, הצבת מודעות וקישורים לאתרים אלה ליד אלה וכיו"ב. בהודעת ההתראה אף צורפה כתובת (link) של הדף המפר, תוך הדגשה כי כתובת האתר מהווה דוגמא בלבד וייתכן כי ההפרות חוזרות על עצמן בדפים אחרים באתר."
22. בשונה מעניין ויוה, שם התובעת חלקה על הטענות נגדה ואף העמידה חוות דעת של מומחה כדי להוכיח שלא הפרה כללי הנתבעת, התובע כאן הסתפק בהעלאת הטענה שהפר את כללי הנתבעת מתוך חוסר ידע, עקב יעוץ מוטעה, וטען שההפרות הינן "טכניות ומינוריות".
23. לעניין זה ראו ציטוט חקירת התובע, כפי שהוא עצמו מצא לשלב בסעיף 20 לסיכומיו, עת נשאל האם הפרסומת עולה על הטקסט כדי לגרום לקורא שמסתקרן לצפות בטקסט להפעיל מנגנון שפותח את הפרסומת, במקום להזיז את הפרסומת על מנת לצפות בטקסט. זאת, כאשר המשתמש אינו יודע שהתובע יאלץ אותו בכך לצפות בפרסומת ולחייב בהתאם המפרסם. התובע השיב "אם אתה אידיוט אתה תלחץ על הפרסומת".
הפרות התובע אינן "טכניות" כטענתו
24. התובע טען בסיכומיו כי על הנתבעת להבחין בין הפרות חמורות עקב תמיכה בטרור ופורנוגרפיה ובין "הפרות טכניות" כביכול. התובע טען שאין לייחס חומרה לעניין הפרת הכלל בדבר גודל המודעה. אולם, הצגת הדברים באופן זה אינה נכונה. התובע חרג מגודל המודעה על מנת לכפות על המשתמשים לצפות בפרסומת ללא אפשרות להימנע מצפיה בה וכך להביא לחיוב המפרסמים לשלם לו עבור הצפייה שנכפתה על המשתמש בדרכי עורמה ובניגוד לכללי הנתבעת.
25. על החשיבות שיש לייחס להפרות התובע כאן ניתן ללמוד מקביעת ביהמ"ש המחוזי בעניין ויוה כלהלן:
"נוכחנו כי ההפרות מצידה של ויוה נוגעות ללב-ליבו של המודל העסקי שעל בסיסו פועל שירות ה – AdSense, ועיקרן יצירת מניפולציות על התנועה באתר ועל ההקלקות של הגולשים באתר. יש בהפרות אלה כדי לפגום בטוהר השירות וממילא לפגוע באמון קבוצת המפרסמים ובחוויית הגלישה של המשתמשים. בהינתן כי התגמול לבעל האתר הוא פועל יוצא של מספר ההקלקות וכי תגמול זה מקורו בחיוב שמושת על המפרסם, נקודת המוצא היא שהפרה שנוגעת להטיה במספר ההקלקות, היא מסוג ההפרות שיחשבו כהפרות מהותיות של הסכם השירות. בחינת טיב ההפרות והיקפן לעת ההתקשרות החוזית תביא לידי מסקנה כי עסקינן בהפרות יסודיות של הסכם השירות, בהינתן כי הטיה מלאכותית של ההקלקות משבשת את מנגנון החיוב והתמורה בהסכם השירות, ומערערת את הממשק שבין שלוש הקבוצות שנהנות משירות ה - AdSense [לעניין מועד בחינת ההפרה ראו: ע"א 187/89 רובין נ' זהר, פ"ד מה(5) 824 (1991); ע"א 8741/01 Micro Balanced Products נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פ"ד נז(2) 171, 175 (2003); ע"א 909/16 פרי נ' סידרנסקי בדש, פסקה 26 בפסק דינו של השופט ד' מינץ (פורסם בנבו, 27.02.2019)]. לפיכך, לגוגל עמדה הזכות החוזית להודיע על ביטול הסכם השירות עם ויוה לאלתר, אף מבלי ליתן לה הזדמנות לתקן את ההפרות [סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – חוק החוזים תרופות)]. "