32. בהתאם לקביעה בעניין ויוה, אנו למדים שגם אם הפרות התובע לא היו יסודיות, אזי הוא קיבל מספר הזדמנויות לתקנן, אך לא ניצל הזדמנויות אלה. לכן, החלטת הנתבעות להודיע לתובע ביום 14.6.16 על ביטול ההתקשרות בין הצדדים, מעוגנת בכללי הנתבעות ובדיני החוזים.
הטענה לאכיפה בררנית
33. התובע טען בכתב התביעה כי בדיקה אקראית של אתרים מסחריים נפוצים ביותר, מעלה כי הנתבעת לא אוכפת מדיניות איסור "המודעה הצפה". הוא הפנה לאתר "רשת", העורך שימוש במודעות "אסורות" אלה. לכן, טען, הנתבעת נוהגת בשרירות לב.
34. הנתבעת הכחישה טענה זו, לרבות בסעיף 18 לסיכומיה. גם בעניין זה, התובע לא עמד בנטל השכנוע לצורך הוכחת טענה זו שנותרה בגדר טענה ותו לא. לכן, ביהמ"ש דוחה הטענה לאכיפה בררנית.
הטענה לפגיעה חוקתית
35. התובע טען שהנתבעת פגעה בזכותו לחופש עיסוק ולקניין שמעוגנות בחוקי היסוד לחופש עיסוק וכבוד האדם וחרותו.
36. לעניין פגיעה בזכות החוקתית לחופש העיסוק יש להבחין בין ההחלטה להפסיק מתן השירות ובין השאלה האם הנתבעת רשאית לסרב להתקשר בעתיד עם התובע ללא הגבלת זמן. לגבי ההחלטה להפסיק את השירות, ביהמ"ש מוצא שהסוגיה אינה מעלה שאלה חוקתית שחורגת מדיני החוזים. מי שמפר את ההסכם באופן מהותי ויסודי מקנה לצד השני הזכות לבטל ההסכם ולהפסיק השירות.
37. כמו כן, להבדיל מהפעלת כוחה של הנתבעת בכובעה כמנוע חיפוש, לעניין הפעלת כוחה בכובעה כמפעילת רשת פרסום, אתר התובע נותר נגיש לציבור המשתמשים גם לאחר הפסקת ההתקשרות ואף עומדת לו האפשרות להתקשר עם רשת פרסום אחרת. התובע אף אישר כי התקשר עם טאבולה וכי התקשרות זו הניבה לו רווחים נאים.
38. הדברים יפים גם לגבי הזכות החוקתית לקניין המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ככל שמדובר על חילוט כספים. בנסיבות העניין, לא מתעוררת בענייננו, סוגיה חוקתית שחורגת מדיני החוזים שמקנים לנפגע מהפרת הסכם סעד של חילוט כספים שמגיעים למפר שנמצאים בידיו של הנפגע לצורך הטבת נזקיו של הצד הנפגע, עקב הפרת החוזה.
39. ביהמ"ש דוחה טענת התובע בסעיף 23 לסיכומיו, כי זכויותיו בחשבון הפרסום הם קניינו. זאת, מכיוון שהוכח להנחת דעת ביהמ"ש, כי ה"זכויות" כביכול, הושגו ע"י הפרת החוזה.
הטענה לשליחת יד וגזל
40. התובע טען בסעיף 25 לסיכומיו גם לעוולות נזיקיות של שליחת יד על פי סעיף 49 וגזל על פי סעיף 52 לפקודת הנזיקין (נח). אולם, כאמור לעיל, הוכח להנחת דעת ביהמ"ש, כי ה"נכס" כביכול, הושג ע"י הפרת החוזה. לעניין עוולת גזל, יאמר שמי שגזל נכס, הוא התובע שגזל כספי המפרסמים והנתבעת.