נזק בגין עוגמת נפש עקב הפרת חוזה עומד כבשגרה על שיעור נמוך ביחס לנזק הממוני
41. אין צורך לדון בסוגית הנזק שכן לא קמה עילה לחייב הנתבעת בפיצוי. אולם, למעלה מהדרוש יאמר, שלא היה מקום להגיש תביעה נזיקית לפיצוי בסך של חצי מיליון ₪ בגין עוגמת נפש, בשעה שפיצוי בגין עומת נפש עקב מחלוקת חוזית, עומד בדרך כלל על שיעור נמוך ביחס לפיצוי הממוני, למעט בתחומים מסוימים כגון בתחום הנופש והבילוי, שאינם נוגעים למהות ההתקשרות כאן.
ביהמ"ש דוחה התביעה לפיצוי
42. מכיוון שביהמ"ש דוחה טענת התובע כי הנתבעת פעלה נגדו בשרירות, ולא מצא פגם באופן בו אכפה כללי ההתקשרות, ביהמ"ש דוחה בקשת התובע לפיצוי.
הבקשה להשבת סכום שחולט
43. התובע טען בסיכומיו כי זכאי לקבל סכומים שהנתבעת חילטה. אולם, בקשה זו לא עלתה בכתב התביעה ולעניין זה ראו תיאור מהות התובענה בכותרת כתב התביעה וסעיף 74 לכתב התביעה בו סיכם הסעדים המבוקשים. לא זו אף זו, גם בסעיף 30 לסיכומיו לא כלל סעד זה, להבדיל מהבקשה לסעד של פיצוי בגין עוגמת נפש ומתן צו לנתבעת להשיב את החשבון לפעילות. לכן, ביהמ"ש דוחה הבקשה למתן סעד בעניין זה.
44. למעלה מהדרוש ביהמ"ש מפנה לפסק דין ויוה, בעניין ויוה, הכיר ביהמ"ש שם בכלי האכיפה ההרתעתי כלפי בעלי האתרים שבשירות, וקבע כי במקרה של ביטול ההתקשרות רשאית הנתבעת שלא לשלם לבעל האתר 40% מההכנסות שהיה זכאי להם אלמלא הביטול או עד פי 5 מפירות ההפרה, לפי הגבוה.
בקשת התובע להשיב החשבון לפעילות
45. לצד התביעה לפיצוי, התובע ביקש מביהמ"ש לחייב הנתבעת להשיב חשבונו לפעילות. בסיכומיו, התובע שואל, האם ניתן להורות לגוף אזרחי ליתן שירות למשתמש ועונה על כך בשלילה. אולם, התובע טוען כי הנתבעת "שינתה לחלוטין את חוקי המשחק". אין היא "נוהגת עוד כגוף עסקי, אלא היא מושלת העולם... ולמעשה 'הוצאתו של האדם מהגוגל' משולה למוות אזרחי כיום". התובע טען בסיכומיו כי יש לראות בנתבעת "רשות ציבורית לכל דבר" ולהחיל עליה חובת ענייניות ותום לב מוגברים.
46. אולם, כאמור לעיל, ביהמ"ש כבר קבע שלא מצא תימוכין בראיות התביעה כאן להתנהלות שרירותית, גחמתית או אדנותית. להפך, כמפורט קודם לכן, דווקא התובע נהג בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, על מנת להגדיל רווחיו על דרך הטעיית המשתמשים והמפרסמים, תוך שהוא חושף המפרסמים והנתבעת לתביעות של משתמשים עקב התנהלותו.
47. כאמור לעיל, עת דן ביהמ"ש בטענה לפגיעה חוקתית, ביהמ"ש הבחין בין הפסקת השירות ובין החלטה לא ליתן שירות. כאמור לעיל, התובע רואה בהחלטה לא להתקשר עמו, אותה הוא מכנה "החלטה לא לחדש ההתקשרות", כפגיעה בזכות יסוד חוקתית לחופש עיסוק.