האמור לעיל, תוכן השיחה, הדברים שנאמרו והדרך שנאמרו, כמו גם העובדה שהנתבע טרח להקליט את השיחה, מלמדים, כי אין המדובר בשיחה שהתנהלה באופן טבעי ושוטף, אלא בשיחה יזומה ומתוכננת היטב שנועדה ובאה לעולם על מנת להכין תשתית ראייתית לעתיד ולשמש את הנתבע כנגד התובעת.
ה. חמישית, באשר לרישומים (נ/7), הרי שהם מתייחסים לתקופה שאינה רלוונטית למועד בו נערכה הצוואה. יוער, כי בתצהיר טען הנתבע, כי מדובר ברישומים שערך בין השנים 2014-2006 (סעיף 34 לתצהיר) ואילו בחקירתו הנגדית העיד, כי החל משנת 2010 הפסיק לתעד את השיחות עימה בפתקים שערך (עמ' 62, ש' 24-23); כך, שלמעשה, אין תיעוד ברישומים הנ"ל משך כ-5 שנים עד לעריכת הצוואה המאוחרת.
ו. שישית, המדובר ברישומים בכתב ידו של הנתבע, ולא מצאתי תמיכה ראייתית חיצונית במתועד בהם, לרבות בעדויות שהביא הנתבע לתמיכה בטענותיו בדבר אלימות.
מעבר לעובדה שיש להתייחס בזהירות לעדויות עדים מטעם הנתבע לנוכח האינטרס שלהם בתוצאות ההליך שמתברר בפניי ולנוכח היחסים העכורים והמתוחים בינם לבין התובעת (ר' לעניין זה סעיפים 123-129 להלן), גם לגופם של דברים נראה כי עדותם לעניין אלימות אינה מבוססת על ידיעה פוזיטיבית, אלא על התרשמות, מסקנות או עדות מפי השמועה.
הדייר מר ע' העיד, כי בתקופה שבה המנוחה התגוררה בביתה "הייתי שומע הרבה צעקות, נ' הייתה צורחת וצווחת על מ', וזה היה מאוד מביש כי הטונים היו ממש צורמים" (סעיף 3 לתצהיר); העד לא העיד על אלימות מילולית או פיזית, אלא על צעקות ששמע שבקעו מדירת המנוחה, מבלי שפירט את תוכן הדברים; ייתכן שלא היה יכול לשמוע את תוכן הדברים שנאמרו, אלא את העוצמה שנאמרו בלבד;
--- סוף עמוד 32 ---
מכל מקום, גם אם התלהטו הרוחות ודברים נאמרו בצעקות, אין בכך כדי להעיד על האלימות הקשה הנטענת על ידי הנתבע.
כך, גם אין בעדותו של האח צ', כדי להעיד על קיומה של אלימות כלפי המנוחה; לדבריו, מביקור שערך אצל המנוחה, דווח לו מפי אחת הדיירות (מבלי שציין את שמה) שנשמעו צעקות בבית המנוחה; וכשביקש לברר עם המנוחה את העניין, אישרה המנוחה כי קיימים ויכוחים עם התובעת, אבל לא הרחיבה על כך (סעיף 9 לתצהיר). כלומר, עד זה העיד על שמועות בלבד אודות צעקות שדיווחה לו אחת השכנות; הוא עצמו לא נחשף לאלימות מילולית או פיזית מצד התובעת כלפי המנוחה; ולמעשה הטענה בעניין זה נודעה לו רק מפיו של הנתבע.