מעדותה של הנכדה ס' עולה, כי היא מעולם לא נכחה באירוע אלימות (עמ' 37, ש' 4-3); גם אם ראתה סימני חבלה על גופה של המנוחה, אין לה את הכלים המקצועיים על מנת להעריך אם מדובר בחבלה כתוצאה מאלימות (עמ' 36, ש' 34-24); גם שהמנוחה נשאלה על ידי הנכדה ס' לפשר סימני החבלה, היא ענתה לה בתוקף כי התובעת אינה אשמה (סעיפים 6, 10, 12); צילום של הסימן הכחול שהיה לכאורה על גבה של המנוחה לא נמצא, ולמעשה לא נעשה כל ניסיון לשחזרו על מנת להגישו כמוצג בתיק בית המשפט (עמ' 37, ש' 14-5).
דברים אלה אף עולים מעדותה של הנכדה ר'.
בהקשר לכך יצוין, כי נמצאה סתירה מהותית בין עדותו של הנתבע אל מול עדות בנותיו, הנכדות ר' וס', ביחס לנוכחותן באירוע אלימות.
הנתבע טען, כי "...היה מקרה אחד במהלך שנת 2006 שבו לפתה נ' בכוח את ידה של האמא והשאירה סימנים כחולים על ידה כל זאת בנוכחות הנכדות ר' וס' בנותיו של המתנגד" (סעיף 31.8 להתנגדות); ואף בשיחה עם המנוחה (נ/6) התייחס לאירוע הנ"ל, וטען בפניה, כי "היא אמרה לי צריך להסביר לבנות שזה שהיא הכתה אותך על ידם הם היו נוכחות כאן, ר' הייתה נוכחת כשהיא הכתה אותך. אז היא, צריך להסביר לילדות שאת מעצבנת אותם ולכן זה, וזה לא לא-" (עמ' 35, ש' 27-25 לתמליל); אף בחקירתו הנגדית המשיך לעמוד על כך שהנכדות היו עדות לאירוע אלימות "בשיחת טלפון שהן מסרו לי הבנות הן אמרו לי שראו את נ' מטלטלת את אמא. בעקבות הטלטול הם טענו שנ' דיברה בטלפון זמן ממושך שאמא הראתה לה את השעון ובתגובה נ' תפסה אותה ביד וטלטלה אותה והשאירה סימן כחול על ידה" (עמ' 62, ש' 19-17).
חרף טענתו הנ"ל של הנתבע, מעדותן של הנכדות עולה כי הן מעולם לא היו נוכחות באירוע של אלימות מצד התובעת כלפי המנוחה; אירוע שכזה למעשה כלל לא אוזכר בתצהירן וכשנשאלו כל אחת מהן מפורשות בחקירה הנגדית האם ראו במו עיניהן שהתובעת מכה את המנוחה, השיבה הנכדה ס' בשלילה (עמ' 37, ש' 4-3) וכך גם השיבה הנכדה ר' (עמ' 39, ש' 28-27).
הנתבע ניסה ליישב את הסתירה הנ"ל, בטענה, כי מעולם לא נטען על ידו שבנותיו היו עדות לאלימות פיזית, וכל שטען כי התובעת לפתה את זרועה ונותרו בידיה
--- סוף עמוד 33 ---
סימנים כחולים (סעיף 15 לסיכומי התשובה); "ההבהרה" של הנתבע אינה מתיישבת עם הדברים המפורשים שנאמרו על ידו כאמור לעיל והיא מהווה שינוי גרסה.
ז. שביעית, יש לזכור שהצוואה המאוחרת נערכה ונחתמה על ידי המנוחה בזמן שהותה בבית האבות, תשעה חודשים לאחר שעברה להתגורר שם. ספק רב, אם ניתן היה לנהוג באלימות הקשה המתוארת על ידי הנתבע כלפי דייר בבית אבות, בו מצויים בסביבתו דיירים נוספים ואנשי צוות רבים; ככל שהיו אירועים שכאלה היו בוודאי נחשפים לכך.