לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח במידה הנדרשת כי התובעת נהגה כלפי המנוחה באלימות מילולית או פיזית, הפחידה אותה והשליטה עליה את רצונה במידה שהמנוחה איבדה את רצונה החופשי.
86. באשר לשאלת הגיונה של הצוואה ומבחן הנישול –
לעניין הגיונה של צוואה, מפנה כב' השופט מצא בהלכת מרום למבחן הגיונה של הצוואה, לפיו בכדי לקבוע האם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, יש לבחון האם הצוואה סבירה על פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה "מן הראיות הבאות לפני בית-המשפט, במסגרת הדיון בתוקפה של הצוואה, קרוב שתצטייר בפניו תמונת חייו של המצווה עובר לכתיבת הצוואה, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו; ויעלה בידו לבדוק אם הצוואה, מנקודת מבטו המשוערת של המצווה, נראית לכאורה הגיונית. תשובה חיובית לשאלה זו תחזק את ההערכה כי הצוואה משקפת את רצון המצווה... מנגד, כאשר תוכן הצוואה נראה בלתי סביר, יש מקום לבדוק היטב את כשרות הצוואה..." (שם, בעמ' 844).
בענייננו- בחינת מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניי, כמו גם בחינת הגיונה של הצוואה המאוחרת באספקלריה של יתר הצוואות שנערכו על ידי המנוחה, מלמדים כי הגיונה של הצוואה המאוחרת תואם את הלך רוחה של המנוחה ואת הנסיבות המשפחתיות, כפי שיפורט להלן:
א. באשר לנכסי המקרקעין-
על פי הצוואה המאוחרת חולקו נכסי המקרקעין באופן זהה לצוואה המוקדמת, אלא שעל פי צוואה זו מורישה המנוחה את רכושה לשני ילדיה, כך שהתובעת מקבלת לידיה כמחצית מנכסי המקרקעין, להבדיל מהצוואה המוקדמת בה הורישה המנוחה את נכסי המקרקעין לנתבע ולבנותיו, בעוד התובעת קיבלה את "זכות השימוש בלעדית ומוחלטת בנכסים" לרבות "מלוא הפירות שיתקבלו בגין השכרת נכסים אלה".
--- סוף עמוד 35 ---
יש לבחון, אפוא, את השאלה, האם יש היגיון על פי נקודת מבטה המשוערת של המנוחה בחלוקת נכסי המקרקעין בין שני ילדיה כפי הנעשה בצוואה המאוחרת או בחלוקה נכסי המקרקעין בין הנתבע לבין בנותיו כפי שנעשה בצוואה המוקדמת.
לטענת הנתבע, הצוואה המוקדמת מגשימה את הרציונל של רצון המנוחה להשאיר את רכוש המשפחה בתוך המשפחה, בעוד הצוואה המאוחרת חורגת מרציונל זה. לדבריו, משנודע למנוחה כי אין בכוונת התובעת להוריש לנתבע או לבנותיו את נכסיה באחרית ימיה של התובעת, למרות מה שסוכם ביניהן, ולמרות העובדה שהתובעת גרושה ואין לה ילדים, המנוחה ביקשה לשנות את צוואתה ולערוך את הצוואה המוקדמת, תוך שהדגישה בפניו שחשוב לה שהנכסים שבבעלותה יישארו בידי המשפחה באחרית ימיה של התובעת ולא יעברו לצד שלישי (סעיף 11 לתצהיר הנתבע).