--- סוף עמוד 48 ---
להסיק מסקנות באשר להסתרת הצוואה המוקדמת על ידי הנתבע, כך גם לא ניתן להסיק מסקנות מהסתרת הצוואה המאוחרת על ידי התובעת. כל אחד פעל לפי שיקוליו ונראה כי בשל היחסים המתוחים ביניהם, רצה כל אחד מהם לשמור את "הקלפים" לעצמו.
102. יש לציין, כי מעדותו של הנתבע ניתן ללמוד, כי על אף שהוא החזיק בידיו את הצוואה המוקדמת, הוא ידע והבין שקיים סיכוי ממשי שהמנוחה תערוך צוואה חדשה מאוחרת לה. מסקנה זו נלמדת, בין היתר, מהעובדה שהנתבע נהג לחטט במסמכים של אמו, לרבות בצוואת 2010, בניסיון לברר אם ערכה שינויים ותיקונים בצוואה, וכך העיד: "ש. איפה ראית את הצוואה? ת. הצוואה היתה מונחת במזנון – הצוואה המדוברת בסעיף 8, ראיתי אותה שם במזנון בנוכחות אמי. הצוואה היתה מונחת באופן קבוע במגירה במזנון. ש. אמא ביקשה ממך להוציא את הצוואה ? ת. לא. ש. מה היה? ת. מדי פעם כשהייתי מגיע לאמא הייתי ניגש ובודק אם נעשו שינויים." (עמ' 53, ש' 23-17); "ש. מדוע אתה באוגוסט 2012 אתה צריך להגיע לאמא, לחטט לה במגירות, לפשפש בצוואה משנת 2010, לצלם אותה שבשלב הזה אתה כבר מחזיק ביד צוואה משנת 2011 שהיא הצוואה שנערכה במשרדו של עו"ד מתתיהו, מה מעניין אותך צוואה משנת 2010 ותיקונים עליה כאשר יש לך כבר צוואה משנת 2011? ת. אני מסכים איתך שלא היה בזה טעם. זה לא היה אפקטיבי. ש. אבל בכל זאת אתה מתאר פה שהיית בא מדי פעם לאמא, לחטט לה במגירה ומצלם ומפשפש בצוואה משנת 2010 וכל זאת כאשר יש צוואה משנת 2011, למה עשית את זה? ת. לא זכור לי. ש. אני אציע לך משהו. אתה במשך שנים התכוננת לקרב והתחלת לאסוף ראיות וגם היית מודע לאפשרות שאמא יכולה להניח צוואה מתי שהיא רוצה? ת. נכון, יש באפשרותה לש (צ"ל של-ס.א) אמא להניח צוואה." (עמ' 54, ש' 16-6). מסקנה זו נלמדת גם מכך, שלאחר פטירת המנוחה, ניסה הנתבע קודם לברר עם התובעת האם מצאה צוואה בבית של המנוחה (סעיף 13 לתצהיר הנתבע).
103. לבסוף, אתייחס לצוואת 2010, אשר יש לה חשיבות מרובה לבחינת הצוואה המאוחרת, שכן מסמך זה היה מונח בפני המנוחה עת ערכה את הצוואה נשוא דיוננו ושימשה בסיס לה, כך שחלק מההוראות בצוואת 2010 חוזרות באופן מדויק בצוואה המאוחרת, לרבות חלוקת נכסי המקרקעין, שתי החניות בבניין והזכויות בגג.
104. מראשית ההליך, מצא לנכון הנתבע לטעון בכל תוקף כנגד צוואת 2010, על ידי כך שטען, כי זו הוכתבה למנוחה על ידי התובעת.