1540. 9 דקות לאחר מכן נאשם 2 מתקשר שוב להרצל לוודא היכן הוא נמצא וזה האחרון מודיע לו שתוך 2 דקות הוא מגיע אליו. בהמשך, הרצל מתקשר ומודיע לו שהוא טעה בדרך ונאשם 2 מודיע לו שהוא ממתין לו בחוץ (ר' שיחות 281 ו-290).
1541. למותר להוסיף שהמפגש בין השניים, אינו מוכחש על ידי הנאשם 2, שציין בחקירתו במשטרה: "הזמנתי אותו לשתות כוס קפה אצלי בבית מה יש?" (ת/40א, עמ' 113); "... תבין דבר אחד, באמת אלי. תכתוב שאני באמת רוצה לעזור לחתן שלי, שהגיש תוכנית שהתכנית תאושר. ואם הייתה שום סמכות שם, לא יכולתי להשפיע בכלום בהחלטה, אין לי אצבע שם, דיברתי עם אנשים" (שם).
1542. יודגש כי הנאשם 2 לא סתם ראה לנכון להיות הראשון "לבשר" לשמריז על כך שניתן היתר, אלא במעמד זה כבר "גבה" את המחיר עבור עזרתו, גם אם לא הציג את הדברים כתמורה ישירה. בהקשר לכך, נפנה לתשובתו בחקירתו במשטרה לשאלה האם במעמד המפגש שנערך לאחר הישיבה ובמעמד שתיית הקפה כבר דיבר על מחיר הדירה של אלירן: "שאלה: האם דיברת עם הרצל על הפוסט אחר, על כוס הקפה, על מחיר הדירה לאלירן? תשובה: יכול להיות. יכול להיות שאמרתי (לא ברור) אני מקווה שתעזור לבן שלי, שהוא כולל הייתי עושה הכל כדי שיעזור לו... מה? שיעשה לו הנחה. כולנו מבקשים הנחה אז אסור לי לבקש הנחה כי אני חבר עירייה?" (ת' 40, עמ' 116).
סגירת מעגל - אשרור העזרה, מול נאשם 1 – שיחה מוקלטת מספר 2010-49703:
1543. כשעתיים מתום הישיבה, הנאשם 2 מגיע לביתו של נאשם 1 אולם זה לא נמצא. נאשם 2 מתקשר לנאשם 1. זה אחרון מבין היטב מדוע הנאשם 2 התקשר אליו וכבר בפתח השיחה מבלי שהוא כלל נשאל, הוא מודיע לנאשם 2 שהבקשה אושרה תוך שהוא מדגיש שהדבר נעשה בניגוד לחוות הדעת של היועמ"ש של העירייה (אשר כאמור דיבר על הקלה "בעצימות גבוהה").
"יצחק: הייתי בעירייה אתה לא בעירייה, עברתי ליד הבית שלך אתה לא בבית.
עמרם: לא, אני יצאתי מהעיריה הלכתי לפרויקט (ל"ב) אחרי זה הלכתי ל...פגישה עם הרב שיינין ובדיוק היה ערבית אז התפללתי ערבית. הכל בסדר יצחק, דחינו את ההתנגדויות ואישרנו את התכנית אה... למרות החוות דעת של היועץ המשפטי אישרנו את התכנית.
יצחק: כן?
עמרם: כן, החוות דעת לא הייתה כזו ברורה ואישרנו".
"משוב" מאוחר – שיחה בין נאשם 1 לבין הרצל שמריז (שיחה 421 מיום 10.11.10 שעה 11:41):
1544. אם בכל ההשתלשלות הקלוקלת בעליל שתוארה עד עכשיו אין די, הרי שנאשם 1 מגדיל לעשות ויום לאחר הוועדה משוחח עם הרצל שמריז ו"ממשב" אותו לגבי הופעתו בפני הוועדה. עוד פירט נאשם 1 את ההשפעה שהייתה לו על מהלך הדברים. אכן, הרצל היה זה שהתקשר לנאשם 1, אולם זה האחרון לא הודיע לו כי הוא מנוע מלשוחח עמו לגבי הוועדה:
"הרצל: כבוד הרב מה שלומך?
נאשם 1: ברוך השם, היית חזק אתמול.
הרצל: אה כן?
נאשם 1: כל הכבוד.
הרצל: חשבתי שעשיתי איזה פאדיחה כי לסרי העיר לי פעמיים.
נאשם 1 : לא. לא, בסדר, בסדר, הוא רק לא רצה למשוך את הדיון, הוא הבין את ההתנגדות, הוא הבין שזה... אני אמרתי לו באוזן שזה היה ניסיון סחיטה, הוא לא הבין מה הם רוצים.
[...]
נאשם 1: על כל פנים אנחנו דחינו, קיבלנו החלטה, הכל בסדר...
הרצל: בסדר אני יודע, כן.
נאשם 1: שיהיה בהצלחה רבה מותק...
הרצל: טוב נשמה, בסדר, נהיה בקשר. יאללה תודה מתוק ביי".