176. משדיני הרשלנות מבוססים על חובתו של אדם לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק שניתן וצריך לצפותו בנסיבות המקרה, ברי כי בעלים ומחזיק של מקרקעין חב חובת זהירות מיוחדת כלפי מבקר בקרקע שבחזקתו. החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם. האחריות המושגית קמה בין אם הנזק נגרם בשל מצב סטטי של המקרקעין ובין אם עקב פעולה אקטיבית עליהם (ע"א 8/79 גולדשמיט נ' ארזי, פ"ד לה(3) 399 (1981)).
--- סוף עמוד 32 ---
177. החובה ניזונה מן העובדה כי המחזיק במקרקעין הוא על פי רוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמונעם, וכן לפעול להקטנת הסיכונים הנובעים מפעילות המתבצעת במקרקעין (ר' ע"פ 4348/08 מאיר נ' מ"י (08.07.2010)).
178. חובת הזהירות המושגית והקונקרטית מתחדדת עוד יותר מקום שעסקינן במחזיק שהינו גם מעביד של הנפגע.
179. הלכה היא, כי מעביד ומי שאחראי על בטיחות עובד על פי דין (להלן – "מעביד") חב בחובת זהירות מושגית כלפי עובדו. בתוך כך, עליו ליצור מקום עבודה בטוח ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות, וכן לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים. חובה נוספת המוטלת על מעביד היא החובה לפקח באופן יעיל ורציף אחר נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים על ידי העובדים, להדריך את עובדיו ולהזהירם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה. הכל במטרה לאכוף את נהלי הבטיחות (ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף פס' 9 (14.6.2011)).
180. פקודת הבטיחות בעבודה, ותקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים) תשנ"ט–1999 מבטאות את החובה למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים הקיימים במקום העבודה ולהדריכו בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם. החובה היא חובה כללית וגורפת לנקוט כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. המעביד אינו יוצא ידי חובתו אך מעצם אספקת האמצעים המגנים והעברת ההדרכה. עליו לפקח גם באופן יעיל על בצוע ומלוי כראוי של כל ההנחיות (ראו ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 (1993)).
181. המעביד חייב אם כן להנחיל לעובדים נהלי עבודה ברורים לבטיחות וגהות. הוא אינו רשאי להניח, כי העובדים ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות: "מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו" (ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785 (1982)). המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו הוא וגם מפני טעויותיו (ר' עניין בוארון לעיל)). המעביד נדרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל ולשגות ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה על התרשלותו.