182. עם זאת, כמובן, לעיתים נותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה. קיימים גם סיכונים רגילים שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום, אשר המעביד אינו נושא באחריות להם, שכן הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72 (1984)). ההוראות הקבועות בחקיקה מהוות אמצעי עזר לבירור האמצעים שעל מעביד לנקוט כדי ליצור עבור עובדיו הגנה סבירה מפני תאונות, אם כי לעיתים יידרש המעביד לנקוט סטנדרט זהירות גבוה אף יותר.
--- סוף עמוד 33 ---
183. בהתאם לדין, קשה לחלוק על כך שלגבלול הנדסה ולגלובל מסחר, בכובען כמעבידות של התובע וכמחזיקות המקרקעין שעבורם הוזמנה העבודה במהלכה נפגע התובע, חובות חוקיות ברורות וחד משמעיות ומכאן גם חובת זהירות מושגית ואף קונקרטית כלפי התובע, אשר ביצע עבודה בגובה. השאלה בה יש להכריע האם הופרו חובות אלו והאם הועמד התובע בסכנה חריגה בנסיבות.
184. בנוסף, גם קבלנים ראשיים, קבלני משנה או נותני שירותים עשויים לחוב בחובות זהירות מושגית וקונקרטית כלפי אנשים המסייעים להם בעבודתם. בהקשר זה יש לציין, כי על פי הפסיקה, מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו (ר' למשל ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) (2003), להלן "עניין סולל בונה"; ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415 (1993); ע"א 582/71 המוסד לביטוח לאומי נ' רשות הנמלים, פ"ד כז(1) 650 (1973), וכיו"ב).
מן הכלל אל הפרט - גלובל הנדסה, גלובל מסחר ואבו עטיה הפרו חובות חקוקות והתרשלו כלפי התובע בענייננו
185. אפתח בכך שבענייננו כאמור, אני סבורה שגלובל הנדסה וגלובל מסחר היו שתיהן מעבידות של התובע לצורך דיני הנזיקין. מכל מקום אקדים ואציין כבר עתה, כי גם אם יטען הטוען שלא ניתן היה לראות בגלובל מסחר משום מעבידה של התובע לצרכי פקודת הנזיקין, ניתן גם ניתן לראות בה משום מחזיקת המקרקעין או לכל הפחות מזמינת העבודה במקרקעין, יחד עם גלובל הנדסה כפי שיורחב בהמשך.
186. כזכור, נאשף ציין בתצהירו כי כלל לא ראה את התובע ביום התאונה ולא ידע על כוונתו לסייע לאבו עטיה או לעלות על הגג, ובחירתו של התובע לסייע לאבו עטיה נעשה על דעת עצמו בלבד כאדם פרטי וללא שום קשר לעבודתו בגלובל הנדסה (ס' 19-16; 38 לתצהירו). בעדותו הודה נאשף כי הסיע את אבו עטיה למפעל בשבת בבוקר (עמ' 157 שורה 24 עד עמ' 158 שורה 10 לפרוטוקול), וטען כי אבו עטיה ידע מה היה עליו לעשות משום שהמשיך בעבודה בה החל עוד קודם: "הוא יודע, כאילו הוא ממשיך עבודה. רצה להעביר איזה חוט קטן של חברת בזק...הוא היה צריך להתחבר, יש נקודה שמגיעה מבזק, כאילו מהכביש הראשי לתחילת המתחם, ואז יש שמה נקודה, הוא צריך להעביר חוט....כאילו איך להעביר את החוט אני לא יודע, אבל הוא היה צריך לפי בקשת בזק להעביר להם....הוא היה צריך להעביר לבזק את הכבל של התקשורת לצד השני..." (עמ' 158 שורות 24-13; עמ' 159; עמ' 160; עמ' 161 שורות 20-1 לפרוטוקול). מר נאשף גם הודה כי ייתכן שאבו עטיה השאיר במפעל ציוד וכלים משום שדובר בעבודת המשך לעבודות קודמות (עמ' 164 שורות 21-9 לפרוטוקול).