9. בית המשפט קמא אף דחה את טענת המערערים לפיה הסכם המימון כולל פיצויים מוסכמים בשיעור חריג שיש להפחיתו מכוח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות). נקבע כי טענה זו סותרת את הטענה הבסיסית של המערערים לפיה מדובר בסעיפי ריבית מוסווים, להבדיל מסעיפי פיצוי. כמו כן, נקבע כי אין בהסכם פיצוי מוסכם שאינו מקיים יחס סביר בינו ובין הנזק שניתן היה לצפותו מראש. בהקשר זה הפנה בית המשפט להודעת דוא"ל מיום 4.9.2016, מספר ימים לפני חתימת הסכם המימון, שנשלחה לכבירי על ידי אחד מבאי כוחו, עו"ד אילון עישר (להלן: עו"ד עישר), ובה הובהר כי סעיף 8.5 להסכם עלול להוביל לפיצוי "מטורף ולא מידתי". הודעה זו הועברה בו ביום לקוגיטו במסגרת המשך המשא ומתן בין הצדדים, ומכך הסיק בית המשפט כי המערערים הבינו היטב את היחס בין הפיצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפותו מראש, והסכימו להוראה זו אף שעו"ד עישר סבר שאין להכלילה בהסכם. בית המשפט הוסיף כי המערערים לא הביאו כל ראיה המוכיחה כי מבחינה עובדתית לא מתקיים כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם ובין הנזק שניתן היה לצפותו מראש, וזאת בניגוד לנטל המוטל עליהם בעניין זה (ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (23.8.2015)).
10. לפני סיום העיר בית המשפט כי המערערים וקוגיטו לא העלו בפניו טענות כלשהן בנוגע לחישוב המדויק של הסכומים שנדרשו על ידי קוגיטו. טענות עובדתיות בהקשר זה שהועלו בסיכומיו של ויצמן לא נדונו בפני בית המשפט ומשכך נקבע כי אין להכריע בהן. בשים לב לכל האמור, דחה בית המשפט את התובענה השנייה שהוגשה על ידי המערערים. אשר לתובענה הראשונה, שהוגשה על ידי קוגיטו, בית המשפט ציין כי הסעדים שהתבקשו בה (אכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים) ניתנו זה מכבר, וכי בפסק הדין נדחו טענות ההגנה שהעלה כבירי במסגרת תובענה זו ומשכך אף הדיון בתובענה זו הסתיים והליכי מימוש הנכסים יימשכו בהתאם להחלטות הקודמות בתיק.
מכאן הערעור שלפנינו.
תמצית טענות הצדדים בערעור
11. המערערים טוענים כי בית המשפט קמא התעלם בפסק דינו מחוסר תום ליבה של קוגיטו בביצוע הסכם המימון. לשיטתם, בהתחשב בכך שהחברה נרשמה כצד להסכם המימון באופן פורמלי בלבד, ובהינתן העובדה שהמערערים המשיכו לשלם את הריבית הרבעונית בהתאם לתנאי הסכם המימון גם לאחר היקלעות החברה להליכי פירעון – הסתמכות קוגיטו על מצבה של החברה לצורך העמדת החוב לפירעון מיידי, בחלוף חודשים ספורים מיום כריתת הסכם המימון, משקפת חוסר תום לב משווע. המערערים מוסיפים כי בית המשפט קמא דחה שלא בצדק את טענתם לפיה אף אם הסכם המימון הופר, לקוגיטו יש אשם תורם בנזק שנגרם להם, וכי היה עליו לדון במנגנון חלוקת האחריות בין הצדדים, בפרט בהתחשב במעמדה של קוגיטו כגוף מעין ציבורי.