54. במקרה הנוכחי ברור כי העובדות שהוצגו בהליכים הקודמים, הן בפני רשם סימני המסחר והן בתביעה האזרחית ובערעורים לבית המשפט העליון, נועדו להתאים לטענותיהן של החברה ובני פאוזי לזכויות בסימני המסחר, והסתירו במכוון עובדות שהיו עשויות לפגוע בטענותיהן. ראינו כי בני פאוזי פנו לקבלת ייעוץ משפטי ונענו כי כל עוד לא נרשם סימן המסחר על שם החברה, לא ניתן להעביר את זכויות השימוש בו לבני פאוזי. עוד הובהר לבני פאוזי כי זכותה של החברה לעשות שימוש בסימן שבמחלוקת נסמכת על זכותה של החברה לעשות שימוש אמת בשמה שלה. גאבי ובני פאוזי, שהבינו כי לא ניתן להעביר את זכויות השימוש, בחרו להטעות את הערכאות השונות ולהסתיר את הסכם המכר. כעת, כאשר נכסי החברה הועברו לנאמן, הבינו המבקשות כי הגרסה העובדתית שהציגו עד כה, ולפיה הזכויות לשימוש בסימן נותרו בידי החברה פוגעת באינטרס העכשוי, החליטו לשנות את גרסתן ולטעון בדיוק ההיפך.
55. הואיל והמבקשות וגאבי הסתירו בכל ההליכים הקודמים את הסכם המכר וטענו כי הזכויות לשימוש בשם "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ" היו ונותרו של החברה, הן מושתקות מלטעון כעת אחרת.
הסכם מותנה
56. זאת ועוד, יתכן שהמבקשות וגאבי הבינו, לאחר הייעוץ המשפטי שניתן על ידי משרד עורכי הדין גיסין, כי לא ניתן לממש את הסכם המכר, ועל כן נמנעו מלטעון לקיומו. במצב זה ניתן להסיק מהתנהגותם ומטענותיהם כי הסכימו שהסכם המכר יותנה ברישום סימן המסחר על שמה של החברה. הואיל ומעולם לא נרשם הסימן אצל רשם סימני המסחר, מתחייבת המסקנה כי התנאי לתקפה של עסקת המכר, רישום הסימן על שמה של החברה, לא התקיים, ועל כן הסכם המכר בטל.
57. נזכיר כאן כי התנהגות צדדים להסכם לפני ואחרי חתימתו יכולה לשמש ראיה לאומד דעתם ולהשלים את הוראותיו (ראו למשל ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35, 41-40 (1992); ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז(2) 517, 523 (1993); ע"א 8427/12 יעקבסון נ' ויגדור (22.12.2014)). התנהגות הצדדים מלמדת כי התכוונו להמתין עם העברת הזכויות עד להשלמת הרישום על שם החברה. העובדה כי בני פאוזי פנו לעו"ד פרידמן, נמנעו מלספר לו על הסכם המכר וביקשו ממנו לפעול לרישום סימני המסחר על שם החברה, מחזקת את ההנחה כי בני פאוזי ידעו והסכימו כי בטרם יירשמו הזכויות על שם החברה אין להסכם כל תוקף.