אשר על כן, יש לדון תחילה בשאלה האם הוכח כי תיקון 32 פוגע בזכותם החוקתית של מטופלים "מבוגרים" לשוויון.
הזכות החוקתית לשוויון – ניתוח כללי
--- סוף עמוד 15 ---
12. בהתאם למודל המקובל בפסיקת בית משפט זה, בחינת הפגיעה בזכות החוקתית לשוויון נעשית בהליך דו שלבי: ראשית כל, על העותר להוכיח כי החוק שעל שולחן הניתוחים פוגע "בשוויון המוכר במשפט המקובל שלנו", ומעניק יחס שונה לשווים. רק אם התשובה לכך חיובית, יש לעלות אל הקומה השנייה, ולבחון האם מדובר בהפליה הפוגעת ברובד החוקתי, והמצומצם יותר, של הזכות לשוויון (בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקאות 38-41 לחוות דעתו של הנשיא א' ברק (11.5.2006) (להלן: עניין בני הישיבות); בג"ץ 8300/02 נסר נ' ממשלת ישראל, פסקאות 42-43 לחוות דעת הנשיאה ד' ביניש (22.5.2012) (להלן: עניין נסר); בג"ץ 3390/16 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' הכנסת, פסקה 4 לחוות דעת השופט ע' פוגלמן ופסקה 3 לחוות דעתי (8.7.2021) (להלן עניין שלילת הגמלאות)).
13. אשר לשלב הראשון – אזכיר כי עקרון השוויון במובנו המסורתי, משקף את "הנוסחה האריסטוטליינית, שלפיה יש להעניק יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים במידה פרופורציונלית לשוני ביניהם" (דנג"ץ 4191/97 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330, 344-345 (2000) (להלן: דנג"ץ רקנט)). משמעותו המעשית היא כי "יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה" (ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרב הראשי לישראל, פ"ד כה(1) 7, 35 (1971); בג"ץ 3792/95 תאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאמנויות, פ"ד נא(4) 259, 281 (1997) (להלן: עניין תאטרון ארצי)). לפיכך, במקום בו קיימת שונות "רלוונטית" בין פרטים, רובד זה של עקרון השוויון ואיסור ההפליה – שיש המתארים כ"חלק מן הדוקטרינה הכללית של החובה לנהוג בסבירות" (ברק מדינה "הזכות החוקתית לשוויון בפסיקת בית-המשפט העליון: כבוד האדם, האינטרס הציבורי וצדק חלוקתי" משפט וממשל יז 63, 71-72 (2016); להלן: מדינה, הזכות החוקתית לשוויון) – אינו שולל הבחנה ביניהם. הנה כי כן, על מנת לממש את חובת השוויון, או לברר טענות בדבר הפרתה, יש לשרטט תחילה את גבולות "קבוצת השוויון". כלומר, לזהות אלו פרטים חולקים ביניהם דמיון מהותי, ולכן יש לנהוג כלפיהם בצורה שוויונית, ואלו פרטים שונים דיים, כדי לאפשר (ואולי אף לחייב) להעניק להם יחס שונה. רק לאחר הגדרת הקבוצה, ניתן לבחון האם השוויון אכן נשמר ביחס לחבריה (עניין תאטרון ארצי, בעמודים 283-284; עע"ם 4515/08 מדינת ישראל נ' נאמן, פסקה 17 לחוות דעת השופטת ע' ארבל (6.10.2009)).