--- סוף עמוד 18 ---
סטריאוטיפים באשר למגבלות הגוף והרוח של האדם המבוגר. זאת, בלא שלדברים יהיה לרוב בסיס רציונאלי או ענייני. הפליה זו פוגעת בכבוד האדם המופלה. הוא חש כי הוא נבחן על-פי גילו ולא על-פי כישוריו ויכולותיו" (בג"ץ 10076/02 רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר, פסקה 11 לחוות דעת הנשיא א' ברק (12.12.2006)). חומרה מיוחדת יוחסה להפליה הקשורה בפרישה כפויה מעבודה מחמת גיל, על רקע "שילובם של אלה: האחד, מקומה המרכזי של העבודה בחיינו, והיותה עבור רבים כלי להגשמה עצמית, מעבר להיותה מקור פרנסה [...] השני, ההבנה כי היציאה ממעגל העבודה נגרמה אך בשל הגעה לגיל מסוים, ובנסיבות שאינן תלויות בעובד ואין לו יכולת למנען". אכן –
"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שם דגש על היחיד. ישנם אנשים שרואים בברכה ומקבלים בשתי ידיים את חובת הפרישה בגיל נתון [...] אך לצד אלה, יש גם אלה – אנשים שלגביהם קיים קשר הדוק בין הגדרתם העצמית לבין תרומתם במסגרת העבודה. ולפתע, על פי מצוות לוח השנה, הם נאלצים לנתק את הקשר כליל. זאת על אף שחלק מהם עודנו מסוגל ורוצה לתרום ואף באיכות גבוהה. הזמן, שהוא הנכס היקר ביותר לאדם, מחפש תוכן חלופי ולא מוצא. אדם כזה יכול להרגיש חסר ערך, מבודד ואף מושפל. הוא גם עלול לחוש שהוא מצוי מחוץ למרכז העיקרי בחברה, וכידוע – לעיתים קר מאוד בחוץ" (עניין גיל פרישת החובה, פסקה 2 לחוות דעתי; ראו גם פסקאות 28 ו-32-33 לחוות דעת הנשיאה מ' נאור; ובג"ץ 1268/09 זוזל נ' נציב שירות בתי הסוהר, פסקה 15 לחוות דעת הנשיאה א' חיות, ופסקאות 26-27 לחוות דעת המשנה לנשיאה ס' ג'ובראן (27.8.2012)).
מן הבחינה העקרונית, הפליה מחמת גיל עשויה לפגוע בזכות החוקתית לכבוד – ולא נותר, אפוא, אלא לבחון האם אלה הם פני הדברים במקרה שלפנינו.
מן הכלל אל הפרט – הערות מקדמיות
16. כזכור, סעיף 3א(ב1)(1א) לחוק הכניסה לישראל, משרטט את גבולות סמכותו של שר הפנים "להאריך את רישיון הישיבה של עובד זר לשם טיפול במטופל [...]". כלומר, מדובר בהסדר המתווה את התנאים להארכת רישיון הישיבה של המטפל הזר, אך אינו מתיימר לעסוק בתנאים למתן היתר העסקת עובד זר למטופל הישראלי (עניין המוסדר בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991). בנסיבות אלה, ניתן היה לטעון כי גם אם ההסדר ההומניטרי הייעודי מעניק יחס שונה לשווים, אין בהפליה זו כדי לפגוע
--- סוף עמוד 19 ---
בזכותם החוקתית של המטופלים המבוגרים, משום שזיקתה לאוטונומיה שלהם נמוכה יחסית. אכן, תנאי הסף לתחולת ההסדר מצמצמים את קשת הבחירות העומדות לרשות מטופלים אלה, בהשוואה לעמיתיהם שטרם חצו את גיל הפרישה ומשתייכים לקטגוריות שנמנו בחוק. אולם, שעה שהחוק אינו עוסק במטופלים עצמם, ואינו מתיר לפלוני (ה"צעיר") את שהוא אוסר על אלמוני (ה"מבוגר"), ההבחנה שהוא עורך מתמצה, לכאורה, בשינוי תנאי העולם החיצוני: יצירת "מאגר" מטפלים שונה לקבוצות השונות נובעת מן ההגבלות על הארכת רישיונות הישיבה של צדדי ג' – קרי, המטפלים הזרים, שזכויותיהם אינן עומדות לבירור בהליך דנן. בכך יש כדי לרופף את הקשר בין ההפליה לה טוענות העותרות לאוטונומיה וחופש הבחירה של המטופלים המבוגרים (ראו והשוו, אסף יעקב "דא עקא דעקה – גלגוליה של פגיעה באוטונומיה, משפטים מב 5, 11 (2012)).