19. אכן, ניתן להניח כי העבודה עם מטופל נייד, הנוטל חלק פעיל בזירה החברתית, תובענית יותר – ומשום כך, פחות נחשקת. הוא הדין לגבי טיפול באדם המתגורר בבית הומה בני משפחה, שבו העובד נדרש לתמרן בין דרישות שונות, ומתקשה יותר לשמור על פרטיותו. מטבע הדברים, מטפל יעדיף עבודה תובענית פחות, וספק אם יש פסול בהסדר חקיקתי המעניק מענה לאתגרים שיוצרת העדפה עניינית זו.
--- סוף עמוד 22 ---
דא עקא, כפי שכבר הזכרתי לעיל, משיבי הממשלה מודים בפה מלא כי קו הגבול שהציב המחוקק משקף "את ההבנה, שככלל, ביחס לאוכלוסיית בעלי ההיתרים מתחת לגיל פרישה מתעוררים קשיים במציאת מטפלים הנובעים ממגוריהם עם בני משפחתם ומאורח חייהם; ואילו ביחס לאוכלוסיית בעלי ההיתרים מעל לגיל פרישה, טעמים אלו פחות רלוונטיים" (פסקאות 86-87 לתצהיר התשובה; ההדגשה אינה במקור). הם אף מציינים כי ההבדלים בין בעלי ההיתרים בגילאי 19-64 לעמיתיהם שמעל גיל 65 "פחות מובהקים" מההבדלים שבין האחרונים לקטינים, בכל הקשור למאפייני המגורים וקשיי ההעסקה של מטפלים זרים (פסקה 86 לתצהיר משיבי הממשלה). מדברים אלה עולה שאוכלוסיית המטופלים המבוגרים אינה עשויה מקשה אחת, ושחלק מחבריה מתמודדים עם קשיים דומים עד מאוד לאלה של עמיתיהם שטרם חצו את גיל הפרישה. למרות זאת, ההסדר ההומניטרי הייעודי מאמץ את פרמטר הגיל כתנאי סף – כך שגם "מבוגר" שיוכיח כי הוא פעיל ומתגורר עם בני משפחה, ולכן ניצבים לפניו אתגרי גיוס דומים לשל עמיתיו הצעירים, לא יוכל ליהנות ממנו. בנסיבות אלה, ומאחר שכבודו, כמו גם שלמות גופו ונפשו, של המטופל תלויים אף בזמינותו של מטפל זר, אין בלוז הרציונלי של ההבחנה שעורך החוק – קרי, הקורלציה החלקית בין הגיל למאפיינים המשפיעים על העדפות המטפלים – כדי להוציא את כלל המבוגרים מקבוצת השוויון של עמיתיהם הצעירים יותר. אכן, בנסיבות דומות עד מאוד, נקבע בעניין גיל פרישת החובה, כי –
"'בעוד שבעבר רווחה התפיסה כי קיים קשר הדוק בין גיל לבין כושר ביצוע, כיום ברור כי המציאות מורכבת יותר וכי מידת השפעת הגיל על הגוף והנפש שונה אצל כל אחד ואחת' [...] בהקשר זה ידועה האמרה כי 'ההכללה היחידה שניתן לעשותה ביחס לזקנים היא שלא ניתן להכליל' [...] לפיכך, קבלת החלטות על בסיס שיוך לקבוצת המבוגרים עשויה כאמור לגרום עוול לפרט [...] אשר על כן, אני סבורה כי מדובר בפגיעה בשוויון" (פסקאות 32-33 לחוות דעת הנשיאה מ' נאור; ההדגשה אינה במקור).