אף בהקשר זה, הנתונים שהוצגו אינם חד משמעיים, אך מתיישבים עם התחזית לגבי ההשפעה החיובית של תנאי הסף על מדיניות ההגירה. מן הצד האחד, משיבי הממשלה מציינים כי שיעור הבקשות שנדחו על הסף גדל בצורה דרמטית לאחר כניסת תיקון 32 לתוקף: מאז שנת 2015 ועד כניסת תיקון 32 לתוקף נדחו על הסף רק 12% מהבקשות (870 מתוך 7,308), אך שיעור זה זינק, בעקבות התיקון, עד כדי 35% מן הבקשות (2,320 מתוך 6,547). בכך יש כדי להעיד שתנאי הסף הפחיתו את מספר הבקשות שבהן נדרשת הוועדה לדון לגופו של עניין, ואִפשרו לה להידרש אליהן בצורה פרטנית, יעילה ואפקטיבית – חלף שיתוק ומתן היתרים קולקטיביים בעידן שקדם לתיקון 32. מן הצד השני, יש לזכור כי אין בנתונים התייחסות למסלול הספציפי שבו הוגשו הבקשות שנדחו על הסף, ולעילות הדחייה, כך שקשה ללמוד מהם על תרומת פרמטר הגיל למימוש התכלית. למעשה, נתונים נוספים (פסקה 64 לתצהיר משיבי הממשלה) מטילים ספק בקשר הישיר שבין התיקון לאפקטיביות עבודת הוועדה. כך, במהלך 18 החודשים שבין 1.1.2017 ל-27.6.2018 הכריעה הוועדה לגופן של 426 בקשות לכל היותר (מתוכן, התקבלו 422), בהשוואה ל-3,740 בקשות שנדונו לגופן מאז ה-27.6.2018 ועד 31.10.2020 (מתוכן, אושרו 2,765). התקופה האחרונה אמנם ארוכה יותר, אך הגידול במספר הבקשות שזכו לדיון ענייני במהלכה גדול פי כמה – וקשה לייחס את כולו לאחוז הבקשות שנדחו על הסף. מכל מקום, גם בהקשר זה די בתמונה הכללית כדי להצביע על קשר רציונלי בין צמצום גבולות ההסדר ההומניטרי הייעודי לצמצום הבקשות – והאישורים – שניתנים מכוחו, באופן המשרת את מדיניות
--- סוף עמוד 31 ---
ההגירה ומעודד הישארות אצל מטופלים (והשוו, עניין גרסגהר, פסקה 36 לחוות דעת הנשיאה).
30. מכאן, שיש לעבור למבחן האמצעי שפגיעתו פחותה. במסגרת זו, "על בית המשפט לבחון האם, מן הבחינה העובדתית, ניתן היה להגשים 'את תכלית החוק באותה מידה שעושה כן האמצעי שנבחר'" (בג"ץ 4427/16 בדראן נ' מתאם הפעולות בשטחים, משרד הביטחון, פסקה 5 לחוות דעתי (21.11.2019); להלן: עניין בדראן) – תוך שימוש באמצעי חלופי "שפגיעתו בזכות האדם היא מתונה". משמע, לרשות המחוקק ניצב "מתחם מידתיות", והוא אינו נדרש לבחור בחלופה שפגיעתה היא המצומצמת ביותר במונחים מוחלטים כדי לצלוח מבחן משנה זה (רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 74 לחוות דעת השופט י' דנציגר (7.10.2010); רע"ב 5493/06 פלד נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 15 לחוות דעת הנשיאה ד' ביניש (12.10.2010) (להלן: עניין פלד)). יצוין כי גישה דומה אומצה במשפט האמריקני, שם קבע בית המשפט העליון כי – אפילו בהקשר של הבחנה על בסיס גזע – “Narrow tailoring does not require exhaustion of every conceivable race-neutral alternative […] Narrow tailoring does, however, require serious, good faith consideration of workable race-neutral alternatives that will achieve the diversity the university seeks” (Grutter v. Bollinger, 539 U.S. 306, 339 (2003)). במילים אחרות – שנכתבו בהקשר של הזכות לחופש ביטוי – “The First Amendment requires that […] be narrowly tailored, not that it be ‘perfectly tailored’” (Williams-Yulee v. Fla. Bar, 575 U.S. 433, 454 (2015)).