31. כך או כך, מעבר להשפעה השלילית הישירה של חלופת העותרות על תכליות החוק, ראוי לתת את הדעת גם לעלויות שהיא מטילה על כתפי הרשויות –
"הכרח הוא כי הבחינה הפרטנית תהא בת יישום ויעילה מבחינת הגשמת התכלית. קבלת הצעות המערער תחייב שימוש באמצעים וכלים באופן המטיל נטל משמעותי על שלטונות הכלא. מטבע הדברים, המשאבים הציבוריים העומדים לרשותו של המשיב מוגבלים. במסגרת
--- סוף עמוד 33 ---
מגבלות אלה קובע המשיב את סדרי העדיפויות להקצאת המשאבים, המיועדים להבטחת ניהולו הבטוח של מערך בתי הסוהר בישראל לשם קיום תנאי הכליאה המחויבים בחוק. כל עוד קביעת סדרי העדיפויות היא מידתית, אין מקום להתערבות בשיקול הדעת של המשיב.
לא זו בלבד, אלא שיישום הצעות המערער אף מעלה שורה של בעיות אשר ספק אם פתרונן אפשרי הלכה למעשה [...] בנסיבות אלה, ובהתחשב בשיקול הדעת המסור למשיב, אין לומר כי האיסור הקטיגורי חורג באופן ברור ומשמעותי ממתחם המידתיות הרחב בו הוא פועל, כמי שאמון על הסדרת ניהולם השוטף, הבטוח והיעיל של בתי הסוהר (עניין פלד, פסקה 16 לחוות דעת הנשיאה ד' ביניש; ראו והשוו, בג"ץ 1308/17 עיריית סילואד נ' הכנסת, פסקה 60 לחוות דעת הנשיאה א' חיות (9.6.2020)).
דומה כי הנטל הכרוך בבדיקה פרטנית של רבבות בקשות פוטנציאליות להארכת רישיונות ישיבה – כמו גם הקושי שעליו הצביעו המשיבים באשר לזיהוי "קבוצת הזכאים" שרמת הנכות שלה מקבילה לזו של זכאי קצבאות ההסדר (וראו גם פסקה 20 לעיקרי הטיעון מטעם העותרות) – מהווים שיקול ענייני בגיבוש ההסדר. הם מצטרפים לנימוקים שהוזכרו בפסקה הקודמת, ומעידים כי גם אם ניתן היה לאמץ הגדרות מדויקות יותר, החוק הפוגע עומד במבחן האמצעי שפגיעתו פחותה.
32. לא נותר, אפוא, אלא לעבור למבחן השלישי של המידתיות, הלא הוא מבחן המידתיות "במובן הצר". זהו מבחן ערכי-נורמטיבי, הנותן את דעתו על "היחס בין הנזק שנגרם לזכות החוקתית שנפגעה לבין התועלת לאינטרס הציבורי המוגן כתוצאה מהפגיעה", כאשר "המיקוד הוא בפער בין הנזק שנגרם על-ידי החלופה שנבחרה לעומת הנזק מהחלופה הפחות פוגענית, ובפער שבין התועלת המופקת מאימוץ החלופה שנבחרה לבין התועלת שתצמח מהחלופה הפחות פוגענית" (עניין גלאון, פסקה 4 לחוות דעתי). ככלל, "ככל שהזכות החוקתית הנפגעת היא יסודית יותר, והפגיעה בה היא חמורה יותר, כן יידרש שהתועלת המופקת תהיה רבה יותר", ומנגד, "ככל שהאינטרס הציבורי הוא חשוב יותר, כך יש בו כדי להצדיק פגיעה קשה יותר בזכויות האדם" (בג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת, פ"ד סו(1) 717, פסקה 26 לחוות דעת חברי, השופט ע' פוגלמן (16.9.2013)).