--- סוף עמוד 35 ---
על זאת יש להוסיף כי ההסדרים שנקבעו בחוק הכניסה לגבי רישיונות הישיבה של מטפלים זרים – ובמוקד, חריג הטיפול באותו מטופל וההסדר ההומניטרי הבסיסי – מיטיבים עם המטופלים מעבר לדרישות הדין, שהרי אין זכות קנויה להעסקת עובד זר "ותיק". לפיכך, ובשים לב לכרסום בזיקה שבין הפליית המטופלים המבוגרים לאוטונומיה שלהם (ראו לעיל, פסקה 15), דומה כי עוצמת הפגיעה בזכותם לשוויון של אלה שחצו את גיל פרישת החובה אינה גבוהה.
אל מול הפגיעה הזו, ניצבת התועלת הלא מבוטלת של החוק במישורי מדיניות ההגירה והסיוע לקבוצת הצעירים. כפי שכבר ציינתי לעיל, מדובר בשילוב של אינטרס ציבורי בצמצום מספר העובדים הזרים השוהים בישראל תקופות ממושכות – עם מתן מענה לזכויות הפרט של קבוצת המטופלים שטרם חצו את גיל הפרישה, ומתמודדים, ככלל, עם קשיי גיוס עובדים זרים. לתכליות אלה חשיבות רבה, ודי בהן כדי להכשיר את הפגיעה המסוימת בזכויות המטופלים המבוגרים. המשיבים עומדים על כך שפתיחת שערי ההסדר ההומניטרי הייעודי לפני כל דורש, ללא קשר לגילו, תביא לקריסת מערכת הבירור של הבקשות – ולסגירתם המוחלטת של השערים, כתוצאה מכך. ניסיון העבר הלא רחוק מעיד כי מדובר בחשש ממשי, ואין בתשתית העובדתית שהונחה לפנינו כדי לכרסם בו. אשר על כן, סבורני כי תועלתו של ההסדר המיטיב עולה על נזקי פגיעתו בזכות לשוויון, כך שהוא מקיים את מבחני פסקת ההגבלה, ואין עילה להתערב בו.
בשורה התחתונה, לפנינו הסדר שתכליתו להיטיב עם קבוצה שאין מחלוקת כי, כקבוצה, ניצבים בפניה קשיים ייחודיים בגיוס מטפלים זרים. מן החומר שהוצג עולה כי מלאכת הצבת הגבולות מורכבת. מן הצד האחד, ניצב הצורך בפתרון מצוקה ממשית, מן הצד האחר, ניצב עקרון השוויון, ובתווך ניצבים הקשיים המעשיים בגיבוש הסדר שירבע את המעגל ויאפשר להעניק מענה מיטבי לכלל האינטרסים והזכויות שעל הפרק. במצב שבו שינוי האיזון עלול להביא לקריסה של ההסדר, דומה כי האיזון שנבחר – יצירת מכלול הסדרים, שרק בקצה קצהו ניצב מחסום הגיל – אינו חורג ממתחם המידתיות, באופן המצדיק התערבות שיפוטית בחקיקה ראשית. אכן, ענייננו בהכללה שאין מחלוקת כי היא מבוססת על קורלציה ממשית בין משתנה הגיל למאפיינים המשליכים על העדפות העובדים הזרים, ובנסיבות אלה, אין בחומר שלפנינו עדות לחלופה מעשית המאפשרת לצמצם את הפגיעה בשוויון, מבלי לפגוע
--- סוף עמוד 36 ---