--- סוף עמוד 49 ---
הקושי שהם עצמם חווים מחמת הניתוק מארצם וממשפחתם, משכילים, במזגם הטוב ובמסירותם, להקל ממצוקתם של המטופלים הנאחזים בהם כקש על מנת לשרוד. הם שמבטיחים את שארית איכות החיים ממנה נהנים המטופלים" (בג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סג(3) 209, 244 (2009); בפסק דין זה התקיים דיון נוסף, וראו: דנג"ץ 10007/09 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סו(1) 518 (2013); כן ראו, שירי רגב ומיה גפן "על הרגולציה של האהבה: טיפול סיעודי סביב השעון בישראל" מעשי משפט יב 149, 154 (2021)).
ההכרה בחשיבות הטיפול הסיעודי הובילה את המחוקק לקבוע הסדר ייחודי שנועד ליתן מענה לקושי מיוחד שחווים מטופלים אשר נוכח מצבם הרפואי והתפקודי הקשה, מתקשים למצוא מטפלים מתאימים. הדרתו המוחלטת של כל מי שחצה את גיל הפרישה מההסדר האמור אף אם מדובר במי שסובל גם הוא מקשיים בגיוס מטפלים, פוגעת בפרט אשר עלול למצוא עצמו ללא טיפול הולם, שנחוץ לו על מנת לשמור על כבודו, ולעיתים אף למען הגנה על שלמות גופו. הנדבך השני הוא כאמור המסר הפוגעני כלפי חברי הקבוצה שחצו את גיל הפרישה. סבורני כי במקרה דנן המסר הפוגעני נעוץ דווקא בטענות המשיבים בדבר שונות רלוונטית – הטענה היא כי המטופלים מעל גיל הפרישה מתגוררים בגפם וכי הם אינם מקיימים אורח חיים "פעיל", בהשוואה למטופלים מתחת לגיל הפרישה (סעיף 45 לתצהיר תשובת הכנסת; סעיף 86 לתצהיר תשובת המשיבים 3-2; להלן: תצהיר תשובת המדינה). ואולם, כפי שנקבע בפרשה אחרת: "בעוד שבעבר רווחה התפיסה כי קיים קשר הדוק בין גיל לבין כושר ביצוע, כיום ברור כי המציאות מורכבת יותר וכי מידת השפעת הגיל על הגוף והנפש שונה אצל כל אחד ואחת" (בג"ץ 9134/12 גביש נ' הכנסת, פסקה 32 (21.4.2016)). בהתאם, הטענות בדבר שונות רלוונטית במקרה דנן מבוססות על תפיסה סטריאוטיפית לעניין תפקודם ויכולתם של חברי הקבוצה כולם, ללא כל זיקה לחבר הקבוצה הפרטני, ויש בהן כדי להפחית את היכולת של הפרט להגדיר את עצמו, לעצב את זהותו ולקבוע בעצמו לאלו קבוצות חברתיות הוא שייך. לפיכך, יש בהן כדי לפגוע באוטונומיה של הפרט (וראו: פנינה אלון-שנקר "'העולם שייך לצעירים': על אפליה מחמת גיל מתקדם בעבודה ופרישת חובה בגיל נקוב" ספר דליה דורנר 81, 116-115 (שולמית אלמוג, דורית ביניש ויעד רותם עורכים, תשס"ט)). משכך, איני יכול להצטרף לקביעתו של חברי המשנה לנשיאה נ' הנדל שלפיה הפגיעה בזכות החוקתית לשוויון במקרה דנן היא בעוצמה "נמוכה יחסית" (פסקה 32 לחוות דעתו).