--- סוף עמוד 6 ---
רשאי להיעתר לבקשה שהוגשה באיחור; עניין רשות האוכלוסין, פסקאות 6 ו-18), ואישורה כפוף לתנאים המצטברים הבאים:
"(א) בתקופת שהותו בישראל הועסק העובד הזר כדין אצל מטופל סיעודי מסוים 24 חודשים רצופים לפחות [...]
(ב) העובד הזר סיים את תקופת העסקתו האחרונה בישראל לפני מועד הגשת הבקשה לפי סעיף זה, בעקבות פטירת המטופל הסיעודי שבו טיפל או בעקבות מעבר קבוע של המטופל הסיעודי למוסד סיעודי;
(ג) בעת הגשת הבקשה לפי סעיף זה, לא עברו 8 שנים מיום כניסתו לישראל לראשונה של העובד הזר לעבודה בענף הסיעוד;
(ד) לא התקבלה החלטה קודמת של שר הפנים להארכת רישיונו של העובד הזר לפי סעיף קטן זה, למעט החלטה להאריך רישיון לישיבת ביקור לשם טיפול בבן זוג של המטופל הסיעודי שהתגורר יחד עם המטופל הסיעודי בעת העסקת העובד הזר;
(ה) הוועדה שמונתה לפי הוראות פסקה (2) המליצה לשר הפנים על הארכת הרישיון של העובד הזר [...]".
תנאי סף אלה מגבילים את שיקול הדעת של השר, וסוגרים את שערי ההסדר ההומניטרי בפני חלק מהמטפלים הזרים המבקשים להאריך את רישיון הישיבה שלהם לצורך עבודה עם מטופל "חדש" (להבדיל מהמשך הטיפול באותו המטופל, המוסדר, כאמור, בתיקון 13).
5. יחד עם זאת, סעיף 3א(ב1)(1א) לחוק הכניסה מסמיך את שר הפנים להאריך רישיונות ישיבה מטעמים הומניטריים, "אף אם לא התקיימו התנאים המנויים" בהסדר ההומניטרי הבסיסי (להלן: ההסדר ההומניטרי הייעודי). בראשית, ההסדר הייעודי נועד לעובדים המבקשים להוסיף ולשהות בישראל "לשם טיפול במטופלים סיעודיים קשים במיוחד" (דברי ההסבר להצעת תיקון 32; פרוטוקול 664, עמוד 4 [דברי היועץ המשפטי של ועדת הפנים והגנת הסביבה, עו"ד תומר רוזנר]). אף שחלק מקטגוריות הנכות שהוזכרו בהצעה מכילות מגבלת גיל מובנית, חברי הכנסת סברו בשלב זה כי "קנה המידה המוביל הוא מצבו הגופני" של המטופל, ועמדו על כך ש"אם אנחנו מדברים על אזרח קשיש שהוא גם נכה, אין ספק שהוא גם צריך להיות בחוק" (פרוטוקול ישיבה 618 של ועדת הפנים והגנת הסביבה, הכנסת ה-20, דברי חברי הכנסת קיש ובגין בעמ' 7 (9.5.2018); להלן: פרוטוקול 618).
--- סוף עמוד 7 ---
ברם, מנהל אגף היתרים ברשות ההגירה טען כי החלת ההסדר ההומניטרי הייעודי על עובדים זרים המבקשים לטפל במבוגרים, מעוררת קושי. לדבריו: "חשבנו על זה, וניסינו למצוא מיהן האוכלוסיות של הקשישים שאולי כן יוכלו להיכנס. כל אוכלוסייה שלא ניסינו להגדיר מדובר בעוד אלפי מטופלים פוטנציאליים להיות חריגים. וברגע שנשים על המדף קשישים ביחד עם נכים צעירים, אין לי ספק, ולכל מי שיושב בחדר הזה, שהם ילכו לעבוד עם קשישים ולא ילכו לעבוד עם הנכים הצעירים" (שם, בעמ' 13). במענה לדברי יו"ר הוועדה, ח"כ קיש, כי "אני לא מסוגל להגיד לקשיש שהוא נכה קשה, שבגלל שהם הרבה אני מעדיף" את עמיתיו הצעירים, השיב מר נקש כי "זה לא רק בגלל שהם הרבה. עוד פעם, זה גם המורכבות המשפחתית מסביב, אמרתי את זה; וגם ההעדפה, שמה לעשות, זה המצב בשטח, העובדים הזרים יעדיפו" (שם, בעמ' 19). ח"כ אלהרר הוסיפה בהקשר זה כי "עבודה עם קשישים זה משהו שהוא פחות דורש [...] גם קשיש קשה, דרך אגב, שנמצא כל היום בבית חולים, הוא מטופל, הוא במיטה, הוא מקבל תרופות, הוא פחות בתנועה. אני מצטערת, אני אומרת את הדברים הכי קשים, אבל זו המציאות. עכשיו, כשמולו עומד נכה סיעודי קשה, צעיר, עם משפחה מסביבו, החיים נראים אחרת. וקשה מאוד להתמודד עם זה" (שם, בעמ' 20). בנסיבות אלה, הוחלט לאשר את הצעת החוק לקריאה ראשונה במתכונתה המקורית, שלא כללה מגבלת גיל גורפת, אך רשות האוכלוסין התבקשה להציג "את המספרים המדויקים" לקראת המשך הליכי החקיקה (שם, בעמ' 54-55).