--- סוף עמוד 51 ---
כאמור, לשיטת המשיבים, ההסדר נועד לשפר את מצבם של המטופלים מתחת לגיל הפרישה, שסובלים מקשיים מיוחדים בגיוס מטפלים. אכן, ההנחה שההסדר ייצור תמריץ מסוים בקרב המטפלים הסיעודיים שנמצאים בארץ תקופה שבין 8 לבין 13 שנים לטפל במטופלים שעונים לתנאי הסף שקבועים בהסדר, וזאת כאשר עומדת לפניהם הבחירה לטפל במטופלים אלה או לצאת מהארץ, היא הנחה מסתברת, המבוססת על ניסיון החיים והשכל הישר (עניין התנועה למען איכות השלטון, בעמ' 706; ראו גם: פסקה 28 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה)). בנוסף, ממצאי ועדת שושני (הוועדה לבחינת סוגיית העובדים הזרים בענף הסיעוד: הבאה, תיווך וטיפול דוח מסכם והמלצות (2014) (להלן: ועדת שושני ו-דוח הוועדה)), שעליהם נסמכה המדינה בגיבוש ההסדר, מצביעים על כך שהקושי במציאת מטפל סיעודי אכן יורד ככל שגיל המטופל עולה. כך, ממצאי סקר שהובאו במסגרת דוח הוועדה מלמדים כי 32% מבעלי ההיתר בגילאי 65 ומעלה דיווחו כי הם חיפשו מטפל תקופה שעולה על חודש ימים, לעומת 39% מבעלי ההיתר בגילאי 64-19 ו-53% מבעלי ההיתר עד גיל 18 (עמ' 67-66 לדוח הוועדה, תרשים 10). הגם שהפער בין בעלי ההיתר מעל גיל הפרישה לבין בעלי היתר בגילאי 64-19 הוא מובהק פחות מהפער בין בעלי ההיתר מעל גיל הפרישה לבין בעלי ההיתר עד גיל 18, בהתחשב במרחב התמרון שנתון למחוקק, ובהתחשב בכך שהנתונים האמורים מצביעים על שוני בין קבוצות הגילאים השונות, נראה כי המנגנון החוקי מתאים למטרה אותה הוא מבקש להגשים.
6. ואולם, משעברו שלוש שנים מיום כניסת התיקון לתוקף, ישנה חשיבות מוגברת לבחינת תמונת המצב העובדתית בעקבות התיקון. כפי שציינה הנשיאה א' חיות בעניין אחר:
"בנקודת הזמן שבה אנו מצויים – כשלוש שנים לאחר כניסת הסדר הפיקדון לתוקף – לא ניתן להסתפק אך בקשר רציונאלי תיאורטי בין האמצעי שנבחר ובין התכליות שבבסיסו, ויש לבחון גם את השפעותיו של ההסדר בפועל" (בג"ץ 2293/17 גרסגהר נ' הכנסת, פסקה 34 (23.3.2020) (להלן: עניין גרסגהר); ראו גם: עניין התנועה למען איכות השלטון, בעמ' 710)
הגם שהמשיבים הביאו נתונים רבים שנוגעים לתיקון, לא הובאו לפנינו נתונים אשר מצביעים על כך שחלה ירידה באחוז המטופלים בעלי ההיתר מתחת לגיל הפרישה שלא מעסיקים מטפל או בזמן ההמתנה הממוצע למטפל. מנתונים מעין אלה ניתן היה להסיק שחל שיפור במצבם של המטופלים מתחת לגיל הפרישה – קבוצת המטופלים