10. ואולם, נוכח האמור לעיל באשר לאפשרות כי ההסדר ייצור תמריץ מסוים בקרב המטפלים לטפל במטופלים שעונים לתנאי הסף שקבועים בהסדר, ובשים לב לנתונים שהוצגו, שלפיהם הקושי במציאת מטפל אכן עולה ככל שהגיל יורד, איני סבור כי בנסיבות העניין ניתן לומר כי הדרישה לקשר רציונלי, כפי שהותוותה בפסיקה, לא מתמלאת בענייננו, על אף הקושי שעליו עמדתי (וראו: בג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד סה(1) 782, 845 (2012) (להלן: עניין חסן); בג"ץ 1213/10 ניר נ' יו"ר הכנסת, פסקה 23 (23.2.2012); עניין התנועה למען איכות השלטון בישראל, בעמ'
11. --- סוף עמוד 55 ---
12.
13. 707-706; בג"ץ 10203/03 "המפקד הלאומי" בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(4) 715, 783 (2008); מידתיות במשפט, בעמ' 378-377, 383-382). לפיכך, מוכן אני להניח לצורך הדיון כי ההסדר עומד במבחן המידתיות הראשון. בצד האמור, הספקות לגבי יישומו של מבחן הקשר הרציונלי במקרה דנן ישפיעו על בדיקת מבחני המידתיות הבאים (בג"ץ 3390/16 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט נ' הכנסת, פסקה 26 לפסק דיני (8.7.2021); עניין גרסגהר, פסקה 9 לפסק דיני).
14. מכאן לבחינה אם קיים אמצעי שפגיעתו פחותה, והוא מגשים את תכליות ההסדר באותה המידה או במידה דומה. בכל הנוגע למבחן משנה זה, טענו העותרים כי חלף ההסדר שנקבע בחוק, תוכל המדינה לערוך בחינה פרטנית של בקשות המטופלים ואישורם על בסיס הנתונים הפרטיקולריים של המבקש תוך מתן משקל לקושי במציאת מטפל. אמצעי זה, כך נטען, לא יפגע בתכלית ההומניטרית ובתכלית הפרטיקולרית של ההסדר, אך ימנע את הפגיעה שמגלם ההסדר הנוכחי בזכות לשוויון. אין לכחד, כפי שציינו גם חברי המשנה לנשיאה, כי בחינה פרטנית של בקשות רבות יותר – ולטענת המדינה מדובר באלפי בקשות – לא תגשים את התכלית האסדרתית במידה דומה של יעילות (עניין גרסגהר, פסקה 10 לפסק דיני; בג"ץ 5304/15 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' כנסת ישראל, פסקה קכח (11.9.2016); בג"ץ 3752/10 רובינשטיין נ' הכנסת, פס' 74 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (17.9.2014); מידתיות במשפט, בעמ' 398-395). זאת בפרט בשים לב לניסיון העבר ולכך שבשנים 2016-2014 החליטו שרי הפנים על מתן אישור גורף ל-9,000 בקשות, וזאת עקב כמות הבקשות הגדולה באותן השנים (וראו: סעיף 107 לתצהיר תשובת המדינה). על כן, מוכן אני להניח כי ההסדר עומד גם במבחן משנה זה.