20. --- סוף עמוד 57 ---
21.
22. דלתות ההסדר למטופלים שחצו את גיל הפרישה, אף אם תגדיל את מספר הבקשות באופן ניכר – אין משמעה הארכת רישיונם של כלל המבקשים. קביעת אמות מידה שיווניות אשר יתנו עדיפות למבקשים אשר יצביעו על הקושי שניצב בפניהם בגיוס מטפלים נוכח מצבם התפקודי או הרפואי, תוכל לאפשר לוועדה להגשים גם את התכלית האסדרתית, אף עם בעלות גבוהה יותר. חלופות נוספות שעומדות לפני המחוקק הן אלה שהוצעו על ידי ועדת שושני במסגרת דוח הוועדה. כך למשל, הציעה הוועדה הקצאה דיפרנציאלית של עובדים זרים חדשים בחלוקה לקבוצות לפי גיל (דוח הוועדה, בעמ' 12; זאת בדומה להסדר שנקבע בסעיף 3א(ג3) לחוק, אשר הסמיך את שר הפנים לקבוע מגבלות גאוגרפיות לגבי האזורים שבהם תותר העסקת עובדים, על מנת ליתן מענה להיצע המצומצם של מטפלים זרים שמעוניינים לעבוד בפריפריה; וראו: עניין רביד, פסקאות 27-24).
23. עוד טענו המשיבים כי יש לבחון את ההסדר שנקבע בתיקון בראי מכלול ההסדרים הקיימים בחוק (סעיפים 75-72 לתצהיר תשובת המדינה). לטענתם, יש לתת משקל לכך שסעיף 3א(ב1)(1) לחוק הכניסה לישראל קובע גם הוא הסדר שמאפשר הארכת רישיונו של עובד זר לאחר שחלפו 63 חודשים מיום כניסתו לישראל, מטעמים הומניטריים מיוחדים וחריגים המתקיימים במטופל הסיעודי, והוא מיועד למטופלים ללא מגבלת גיל. לפי טענה זו, ההסדר הקבוע בסעיף 3א(ב1)(1א) לחוק הוא אך בבחינת "חריג נוסף", כאשר סעיף 3א(ב1) כולו מיטיב את מצבו של המטופל הסיעודי. ואולם, בטענה זו אין מענה לפגיעה בזכותם של המטופלים מעל גיל הפרישה לשוויון, שהרי אף אם אין למטופלים זכות קנויה לכך שהמחוקק יקבע הסדר הומניטרי נוסף – זכותם כי משבחר המחוקק לקבוע הסדר שכזה, הוא ייקבע על פי אמות מידה שוויוניות. בשולי הדברים אעיר גם כי בטענה זו של המדינה אין התייחסות לכך שבמסגרת תיקון מס' 32 נוספו לסעיף תנאי סף שונים, עליהם עמדתי כאמור (וראו פסקה 1; ראו גם: עניין פלוני, פסקה 15). בכך, הציב המחוקק מגבלות על המטופלים שמבקשים לפנות בבקשה להארכת רישיון לפי סעיף זה, ולמעשה הצר את האפשרויות שעמדו לפני מטופלים מעל גיל הפרישה אשר מבקשים להגיש בקשה מטעמים הומניטריים עובר לתיקון. נוכח כל האמור – סבורני כי התועלת שצומחת מההסדר אינה גוברת על פגיעתה בזכות לשוויון, ולפיכך ההסדר אינו צולח את מבחן המידתיות השלישי.