9. משיבים 2-3 – שר הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה (להלן, יחדיו: משיבי הממשלה) – סבורים אף הם כי העתירה אינה מצביעה על פגיעה "יסודית" בזכות החוקתית לשוויון. הם מדגישים כי ההבחנה שעורך תיקון 32 אינה מבוססת על תפיסות סטריאוטיפיות לגבי מבוגרים, אלא על נתונים המעידים כי "דווקא האוכלוסיה הצעירה – הנכים הסיעודיים הקשים והצעירים [...] חלשה יותר", ומתקשה לגייס מטפלים זרים. זאת, הואיל ו"ככלל, הקטינים והצעירים מתגוררים עם בני משפחה, או שהם יותר פעילים, או שניהם יחדיו, דבר המשליך על הדרישות מהעובד המטפל בהם; ואילו האוכלוסיה המבוגרת, ככלל, מתגוררת בגפה או לכל היותר עם בן זוג, והיא פחות פעילה". בנסיבות אלה, קו הגבול שהציב המחוקק משקף "את ההבנה, שככלל, ביחס לאוכלוסיית בעלי ההיתרים מתחת לגיל פרישה מתעוררים קשיים במציאת מטפלים הנובעים ממגוריהם עם בני משפחתם ומאורח חייהם; ואילו ביחס לאוכלוסיית בעלי ההיתרים מעל לגיל פרישה, טעמים אלו פחות רלוונטיים" (פסקאות 86-87 לתצהיר התשובה; ההדגשות אינן במקור).
לדברי משיבי הממשלה, הרחבת קבוצת הזכאים להיכנס בשערי ההסדר ההומניטרי הייעודי, הייתה מגדילה "באופן דרמתי" את מספר הבקשות המוגשות לוועדה המייעצת, מקשה על בירורן לגופן, וחותרת תחת האפקטיביות של תיקון 32 כולו. הם מציינים כי ההסדר הייעודי רלוונטי כיום לעבודה עם "מאגר" של קרוב ל-21,000 מטופלים, שמתוכם פחות מ-5,000 מחזיקים בהיתר להעסקת עובד זר, וכ-3,500 מממשים אותו. ברם, אם תוסר מגבלת הגיל, מספר הזכאים יזנק באופן משמעותי: לצד זכאי קצבאות ההסדר שכבר חצו את גיל הפרישה (כ-3,500 בני אדם), ניתן יהיה לבקש את הארכת הרישיון לצורך עבודה עם קרוב ל-75,000 מבוגרים הזכאים לקצבת סיעוד ברמות הזכאות הגבוהות – 5 ו-6 – נוסף על מטופלים שמצבם זהה, אך אינם זכאים לגימלה בשל הכנסתם (לפי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (מבחני הכנסה לקביעת הזכות לגימלת סיעוד ושיעורה), התשמ"ח-1988). מספרים אלה מלמדים כי ביטול תנאי הסף ישים לאל את תכליותיו העיקריות של ההסדר ההומניטרי הייעודי: הגדלת מספר הבקשות והרישיונות תפגע בתכליתו האסדרתית של החוק, ובמימוש מדיניות ההגירה – ובה בעת, תותיר את המטופלים שטרם הגיעו לגיל פרישה מול שוקת שבורה.
--- סוף עמוד 13 ---
המשיבים מדגישים כי לא ניתן לבודד מתוך קבוצת המבוגרים תת-קבוצה מצומצמת יותר, שניתן יהיה להכניס בשערי ההסדר ההומניטרי הייעודי מבלי לפגוע בתכליותיו. ראשית, "אומדן ראשוני ביותר" של הזכאים "ברמת התלות הגבוהה ביותר" – רמה 6 – מלמד כי גם תת קבוצה זו מונה למעלה מ-15,000 בני אדם, וכי היא גדלה במהירות. זאת ועוד, עם חבריה נמנים "מטופלים רבים שמחוברים למכונות הנשמה, מרותקים למיטתם או שמצבם הקוגניטיבי אינו מאפשר תפקוד כלל", כך שהכללתה בהסדר ההומניטרי הייעודי אינה נחוצה, ואינה משרתת את תכלית החוק (פסקה 55 לכתב התשובה). חלופה מתונה יותר, בדמות הרחבת ההסדר לקבוצה הקטנה יחסית של זכאי קצבאות ההסדר שחצו את גיל הפרישה, אף היא אינה אפשרית, משום שהיא מפלה שרירותית בין מטופלים בני גיל ומצב תפקודי זהה על יסוד העיתוי האקראי בו נוצרה נכותם.