55. התובעת מיקדה את עילת הפיצויים בסעיף 10 לחוק התרופות ובדרישתה לפיצויי קיום בגין תקופה בת 9 שנים וחודש, שנותרה עד לתום התקופה המינימאלית לקיום החוזה בת 10 שנים. בהתאם לחוות הדעת שהגישה התובעת, אבדן רווחיה ב-9 השנים שנותרו לקיום החוזה עומד על סך 3.27 מיליון ₪ ויש לפסוק סכום זה בצירוף מע"מ בגינו. נוסף על כך טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצויי הסתמכות בגין הנזק הישיר שנגרם לה המסתכם בסך 408,003 ₪ בצירוף מע"מ. התובעת הוסיפה כי לאחר ביטול ההסכם הנתבעת המשיכה למכור את המוצרים ללקוחות שהתובעת גייסה ובכך לא רק שהפרה את ההסכם אלא קטפה את פרי עמלה של התובעת. לפיכך זכאית התובעת לטענתה לפיצויים בגין עשיית עושר ולא במשפט.
56. האפשרות לפסוק פיצוי בגין אבדן רווחים עקב הפרת חוזה, לרבות כימות הפיצוי על דרך האומדנה, הוכרה בפסיקה לא אחת. כך למשל נקבע במקרה של הפרת הסכם שיווק בענין ע"א 5620/16 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' Luxottica Group Spa, (21.1.2020) (להלן: "ענין אופטיקה הלפרין"), אופטיקה הלפרין התקשרה עם חברת לוקסאוטיקה האיטלקית לצורך שיווק מוצרי אופטיקה בישראל. בשלב מסוים חתמו הצדדים על הסכם בלעדיות (הנושא עמוד אחד), לשיווק מסגרות מסוימות. כשנה לאחר החתימה על ההסכם הודיעה לוקסאוטיקה להלפרין על ביטול הסכם הבלעדיות הואיל והלפרין לא עמדה בהתחייבותה לרכוש 20,000 יחידות בשנה, כפי שנקבע בהסכם. בהמשך אפשרה לוקסאוטיקה להלפרין לשמור על זכות הבלעדיות לתקופה נוספת בכפוף לרכישת כ-8,000 מסגרות נוספות באותה שנה. הלפרין סירבה להצעה ובהמשך תבעה את לוקסאוטיקה וטענה כי לוקסאוטיקה היא זו שהפרה את ההסכם בהודעת הביטול ומשכך חייבת להלפרין פיצויים. יש לציין כי המחלוקת נסבה, בין היתר, סביב השאלה האם דגם מסויים של מסגרות אותו הזמינה הלפרין נכלל בכמות היעד השנתית או לא, בפרט שעה שלוקסאוטיקה לא העלתה טענה בדבר קצב הרכישה האיטי ולא התריעה בדבר אי-עמידה בכמות היעד אלא ככל הנראה ביטלה את ההסכם עקב הערכה מחודשת בדבר כדאיות העיסקה. בסופו של יום נקבע כי הלפרין עמדה בכמות היעד המסכמת וזכאית לפיצויים בגין אבדן רווחיה בתוספת מע"מ עקב ביטול החוזה.
הוכחת הנזק
57. התובעת התבססה על חוות הדעת של הכלכלן דוד קפון (להלן: "קפון"). הרכיב הראשון בחוות הדעת נושא את הכותרת "נזק ישיר – הוצאות ישירות וחד פעמיות". רכיב זה כולל הוצאות עבור משכורות עובדים והנהלה, הדרכות, דוגמאות לרופאים, פרסום, אחסנה, הוצאות משרדיות והוצאות משפטיות עקב הסכסוך עם הנתבעת. לבד מההוצאות המשפטיות, המדובר במכלול הוצאות החיוניות לתפקודה של התובעת. אין ספק כי חלק מההוצאות שימשו את התובעת בייצור הכנסתה בפועל ואילו חלקן ירדו לטמיון עקב הפרת החוזה. מדובר בהוצאות שיש לראותן כהוצאות "הסתמכות" אשר נגרמו לתובעת עקב התקשרותה בהסכם. התובעת לא הסתפקה בתביעת הוצאות אלה אלא דרשה בנוסף פיצויי בגין אבדן הכנסות עתידיות. ההוצאות הישירות היו נגרמות לתובעת גם אם ההסכם היה מקוים. בנסיבות ענייננו, שבהן פיצויי ההסתמכות אינם נתבעים חלף פיצויי הקיום ועל פניו הם נופלים מהם, איני סבורה כי יש מקום לפסוק לזכות התובעת את הנזקים הישירים המבוקשים. ודוק, לא מדובר בהוצאות שנבעו לשם הקטנת הנזק אלא הוצאות לצורך קיום העסק. הוצאות תפעול העסק ילקחו בחשבון בחישוב הפסד ההכנסות העתידיות שיחושבו בניכוי ההוצאות. ההוצאות המשפטיות שכללה התובעת במסגרת הנזק הישיר כוללות אסופת הוצאות לרבות עלויות הכנת ההסכם, עלויות הנובעות מהסכסוך עם הנתבעת ועלויות חוות הדעת. ביחס להוצאות המשפטיות יש להפריד בין הוצאות הדומות במהותן להוצאות ההסתמכות אשר נועדו לקיום ההסכם, אלה נדונו לעיל ואיני מוצאת לקבלן מאותו הנימוק. ביחס להוצאות המשפטיות הקשורות בסכסוך בין הצדדים, אלה תילקחנה בחשבון במסגרת ההוצאות שיפסקו בפסק הדין.
58. הרכיב השני בחוות דעת קפון מתייחס לאבדן ההכנסות שנמנעו מהתובעת כתוצאה מביטולו של ההסכם ואלה חושבו בחוות דעת קפון לתקופה של 10 שנים על פי המתודולוגיה הבאה. הכנסות התובעת במחצית שנת 2018, עד לביטולו של ההסכם, עמדו על סך 411,000 ₪ ובהתאם לכך הוערך מחזור המכירות למחצית השניה של שנת 2018 באותו היקף כך שסך המכירות הצפויות בשנת 2018 הועמד על סך 822,000 ₪. ביחס לשנתיים הבאות העריך קפון כי מחזור המכירות של התובעת יצמח בשיעור של 30% מדי שנה וזאת על בסיס תמחור אטרקטיבי ותוספת מזרק הקלציום לסל המוצרים ומאפייני צמיחה טבעית של חברות בהתפתחות. ביחס לשנתיים אחר כך הניח קפון גידול מתון יותר במכירות בשיעור 15% והחל מהשנה הששית ועד השנה העשירית הניח קפון גידול שנתי בשיעור 10% כמקובל בהערכות כלכליות לעסק חי, לשיטתו. קפון העריך את שיעור הרווח הגולמי בשיעור 45% (165 ₪ מכירה, 75 ₪ רווח) על בסיס מחירי הקניה (90 ₪) והמכירה (165 ₪) של המזרקים למשך השנה השנייה והשלישית ובהמשך, החל מהשנה הרביעית ואילך הניח רווח גולמי מתון במעט בשיעור 40%, על בסיס הגידול בתחרות בתחום ההזרקות האסתטיות. את שיעור הוצאות ההנהלה וכלליות (הוצאות שכר, הוצאות משרדיות וכלליות, הוצאות הפצה, לוגיסטיקה, אחסון ושילוח) העמיד קפון על 22.5% ממחזור המכירות על בסיס הוצאות ששולמו בשנת הפעילות הראשונה. קפון ציין כי לא לקח בחשבון הוצאות שיווק ופרסום והוצאות ביטוח אחריות מקצועית תחת ההנחה שהנתבעת תישא בהן. בהתאם לכך, אבדן הרווח המצטבר ב-9 השנים שנותרו לקיום החוזה הוערך בסך 3.27 מיליון ₪.
59. הנתבעים התבססו על חוות דעתו של רואה החשבון אייל סימן טוב (להלן: "סימן טוב"). על פי חוות הדעת של סימן טוב, לתובעת אין זכות לתבוע אובדן רווחים עתידיים נוכח תקופת ההסכם הקצרה ונוכח ביצועיה של התובעת בתקופה זו. לטענת סימן טוב, ההערכות של קפון בדבר גידול מחזור המכירות של התובעת הן שרירותיות ולא נשענות על נתונים כלשהם ואף לא לקחו בחשבון את התקופה של מגפת הקורונה. לטענת סימן טוב דווקא קיימת ירידה בהכנסות אצל רוב החברות. גישת קפון בדבר "צמיחה טבעית" הינה משוללת יסוד שכן פרמטרים רבים קובעים את מגמת הצמיחה של החברה.
הקטנת הנזק
60. סעיף 14(א) לחוק התרופות קובע את הכלל בדבר חובת הקטנת הנזק:
(א) אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין.
(ב)... 14. הקטנת הנזק