32. האם ישנם במסמך פגמים נחזים לעין?
חזותו הכללית של המסמך נראית תקינה על פניה. ואולם החלק היחידי שאיננו מצולם אלא נחזה להיות "מקורי" באותו מסמך, הוא אותה חותמת של "העתק מתאים למקור" עם תוספת הכיתוב בעט ובכתב יד (התאריך והחתימה). בכך צריך להתרכז. ואין טוב ממראה עיניים:
והנה, כבר במבט ראשוני, וללא צורך בחקירה מאומצת, ניכר על פניו שהחותמת פגומה, באופן שמעורר תהיות ושאלות. כתוב בה "אני מאשר שהעתק זה ומתאים למקור"; ישנו רווח משמעותי ובלתי-מוסבר באמצע המשפט בין המילה "זה" למילה "ומתאים"; חסרה המילה "נכון" או "נאמן" לפני המילה "ומתאים"; והמילה "ומתאים" כתובה עם ו' החיבור בתחילתה, באופן שמעיד בבירור על חסרונה של מילה קודמת לה בחותמת.
וזאת לראות: לא מדובר בקצה של חותמת דיו, אשר לעיתים אינו משאיר את חותמו על הנייר בשל אופן ההטבעה והלחיצה של החותמת, כמו שקרה גם כאן בקצה השמאלי של החותמת. בענייננו שונים הם פני הדברים: המילה החסרה היא ממש באמצע הטקסט הכתוב, ובאמצע החותמת!
33. כל העדים המעורבים בחרו למעט מפגם צורני זה בחותמת "העתק מתאים למקור" שעל צו הירושה המזויף [מ/67].
נצר העיד שאינו יכול להצביע על פגמים [עמ' 672]. השאר אישרו שכעת הם רואים זאת [עדות שמחיוף, בעמ' 1411; עדות לוי, בעמ' 924-923; ועדות הרשם, בעמ' 1528-1526]. יש מי שאישר זאת ביתר קלות. יש מי שניסה למעט מכך. אלא שלגישת כולם מדובר בפגם שנראה לעין רק בבחינה בדיעבד, כחכמה שלאחר מעשה, כאשר ידוע כבר שהמסמך מזויף ואנו מחפשים סימנים לכך. לדעת כל העדים הללו, הדבר לא נראה לעין רגילה בזמן אמת.
המגמתיות הזו של העדים אינה מפליאה. כולם בעלי דין בתיק, כנתבעים או כנתבעים של נתבעים. לכן לכולם יש אינטרס, מי יותר ומי פחות, להפחית מהנראות ומהבולטות בזמן אמת של הפגם בחותמת האימות של צו הירושה המזויף. שהרי הדבר יכול להשליך על רישום הזכויות על שם נצר, ועל שאלת הרשלנות של מי מהם בטיפול בעסקה.
ואולם שאלת הנראות והבולטות של הפגם האמור היא שאלה אובייקטיבית ונורמטיבית (וזאת במובחן משאלת תום הלב של הקונה ושלוחיו).
34. שקלתי בדברים. לדידי, הפגם האמור בחותמת "העתק מתאים למקור" על גבי צו הירושה המזויף [מ/67], החוסר בטקסט המודפס במרכז החותמת, "הבור" הזה באותה חותמת – כל אלו מהווים פגם נראה, זועק ובולט לעין של כל מתבונן שעוסק בתחום.
הפגם ניכר ויזואלית לכל אדם. ואולם משמעותו צריכה ממש "להקפיץ" כל מתבונן, שיש לו הכרה אלמנטרית של העולם המשפטי והרישומי. וכך במיוחד, כאשר חותמת האימות הזו נחזית להיות החלק "המקורי" היחידי במסמך כולו, והיא חוליית הקשר היחידה בין המסמך "המאומת" לבין צו הירושה "המקורי" – משום שלא מדובר במסמך "מקור" של צו ירושה אלא ב"העתק מתאים למקור" של צו כאמור.