28. אסכם זאת ואומר כך: עד ליום 18.3.12 לא מסרה לוי לשמחיוף כי המנוח והמוריש הוא הנרי קונפינו, וכי היורש והמוכר הוא דוד קונפינו. ההיפך הוא הנכון. מתוך הטיוטה שהעבירה והעדר תגובות אחרות מצידה השתמע שהמוכר הוא הנרי, שהוא אף זה שהיה רשום כבעלים.
למען הסר ספק, אין פירושו של דבר שלוי ניסתה להטעות את שמחיוף. אין זה גם בהכרח שלוי לא ידעה מיהו הלקוח שנכנס למשרדה או שטעתה והתבלבלה לאורך זמן בזהותו של הלקוח שלה. הדבר דווקא מתיישב יותר עם חוסר ניסיון ומיומנות מצידה של לוי בעריכת חוזים בעסקאות לאחר ירושה, ועם היעדר הקפדה מקצועית מצידה.
ואולם מה שברור הוא, שעד ליום 18.3.12 לא ידע שמחיוף כי המוכר הוא דוד ולא הנרי; והוא גם לא קיבל עד אז כל אינדיקציה מלוי, או מכל אדם אחר מצד המוכר, שהמוכר והיורש איננו הנרי אלא דוד.
29. אשוב ואזכיר, כי במשך כל הזמן הזה, מאז שהגיע המתחזה למשרדה של לוי בנובמבר 2011, ואף מאז שהחל המו"מ המשפטי והוחלפו טיוטות עם שמחיוף מפברואר 2012 ועד מחצית מרץ 2012 – בכל התקופה הזו לא היה בידי לוי כל צו ירושה של המנוח בכל מתכונת שהיא, לא צו ירושה מקורי ולא העתק מתאים למקור של הצו.
לגרסת לוי, המתחזה אמר לה בפגישה הראשונה בסוף נובמבר 2011, שכבר יש בידיו צו ירושה, ואין צורך בהוצאת צו חדש; והיא ביקשה מיד שיביא לה את הצו [עמ' 884, 887]. למרות זאת, חלפו מספר חודשים עד שהביא לה המתחזה את צו הירושה לקראת 18.3.12, שאז דיווחה זאת לשמחיוף, ורשמה את הירושה בלשכת הרישום ביום 20.3.12 [בעמ' 883]. לפי מניינה של לוי היה מדובר בחודשיים וחצי בלבד [כך בעמ' 885], אף שלמעשה מדובר בלמעלה משלושה חודשים וחצי לפי ספירה פשוטה, ובסופו של דבר היא הודתה בכך [עמ' 888].
30. מסמך צו הירושה שנמסר ע"י המתחזה ללוי, ואשר אותו הגישה לוי ללשכת הרישום לצורך רישום הירושה, הוגש כראיה בתיק [מ/67].
היום ובדיעבד מוסכם על הכול, שהצו האמור הוא מסמך מזויף, ואף ניתנה תע"צ בעניין זה. היום ברור שהצו מזויף גם לפי תוכנו: רשום בו שהוא ניתן בשנת 1999 ביחס להנרי קונפינו שנפטר בשנת 1998, בעוד שהנרי המנוח נפטר באמת רק בשנת 2016.
ואולם מעבר למציאות האובייקטיבית הזו, יש לברר למה נחזה אותו מסמך בזמן אמת מבחינה מהותית ומבחינה צורנית, והאם יש פגמים הנחזים לעין כל על פניו של המסמך.
31. למה נחזה המסמך?
מבחינת מהותו של המסמך – אשוב ואזכיר, שלא מדובר במסמך הנחזה להיות צו ירושה "מקורי", אלא במסמך הנחזה להיות "העתק מתאים למקור" של צו מקורי כאמור.
מבחינה צורנית – מדובר על פניו בצילום של צו ירושה שמודפס בשחור על גבי דף עם סימן מים של המנורה בגוון תכלכל, כאשר בראשו של הדף סמל המדינה ושם המדינה בכחול. עד כאן החלק המודפס. אלא שעל גבי אותו דף מוטבעת חותמת של "העתק מתאים למקור" בדיו כחולה-סגולה כמקובל, ועליה כיתוב בעט כחולה של התאריך שבו נעשה ההעתק ושל חתימת המזכיר שחתם זאת.