46. תמורת המכר הכוללת נקבעה בסעיף 8 לחוזה: 1,750,000 ₪.
כן נקבעו באותו סעיף מועדי התשלום ואופן התשלום.
בס"ק 8.2.1 נקבע תשלום ראשון של 600,000 ₪ שיועבר ע"י נצר לחשבון נאמנות של לוי לטובת המוכר, עד לרישום הערת אזהרה, ומתוכם תדאג לוי לתשלום היטלי פיתוח והשבחה ושכ"ט עו"ד שלה.
בס"ק 8.2.2 נקבע כי היתרה בסך 1,150,000 ₪, תשולם עד למסירת המקרקעין ביום 26.6.12, כאשר תשלום זה נחלק לשלושה חלקים ומיועד להעברה לשלושה יעדים שונים:
א. 262,500 ₪ ישולמו ע"י נצר במישרין לרשויות המס, כמקדמת מס שבח;
ב. 487,500 ₪ יופקדו ע"י נצר בחשבון הנאמנות של לוי לטובת המוכר;
ג. 400,000 ₪ יופקדו ע"י נצר בחשבון נאמנות משותף של לוי ושמחיוף, להבטחת האישורים הנדרשים מהמוכר להעברת הבעלות בלשכת הרישום; ואולם אם כל האישורים יהיו כבר במועד המסירה, אזי גם סכום זה יופקד בחשבון הנאמנות של לוי.
47. נצר בחר לשלם את מלוא התשלום הראשון מהון עצמי שלו, ואת מלוא התשלום השני מהלוואה מובטחת במשכנתא שנטל מבל"ל [ראו בס' 38, 40 ו-42 לתצהיר נצר].
התשלום הראשון בסך 600,000 ₪ הועבר בהתאם לחוזה לחשבון הנאמנות של לוי [נספח 9 לתצהיר נצר].
התשלום השני בסך 1,150,000 ₪ הועבר במלואו ע"י בל"ל, לפי הוראת נצר, לחשבון הנאמנות של לוי, ורק לחשבון זה. לעצם ההעברה ראו את תדפיס חשבון הנאמנות, נספח ע"ט לתצהיר קונפינו; ולהוראה של נצר לבנק ראו את נספח 12 לתצהיר בל"ל. העברה זו חרגה מהמוסכם בחוזה במובן זה שלא נעשתה העברה מפוצלת ליעדים נוספים – לחשבון נאמנות משותף ולרשות המיסים. אתייחס לכך בקצרה בהמשך. ואולם אומר כבר כעת, שהדבר אינו מצריך דיון והכרעה של ממש לנוכח העניינים שעומדים על הפרק בתיק זה.
48. בהתאם להוראות החוזה פתחה לוי חשבון נאמנות לטובת המוכר (הוא המתחזה), לשם היו אמורים לעבור חלק מכספי התמורה (ובפועל עברו לשם כולם, כאמור לעיל).
כאשר פתחה את חשבון הנאמנות, נדרשה לוי ע"י בנק דיסקונט לתת הצהרה על פרטי הנהנה בהתאם לחוק לאיסור הלבנת הון. ביום 29.3.12 הגישה לוי את ההצהרה האמורה [מ/58; נספח 19 לתצהיר לוי]. לוי הצהירה שם שהנהנה הוא "דוד קונפינו" ויש לו דרכון זר. לוי רשמה שם את מספר הדרכון הבריטי שלו, וכי הדרכון הוצא ב"בריטניה (צפון אירלנד)". בנוסף היא אף שלחה לבנק, כפי שנדרשה, את צילום הדרכון הזר שמסר לה הנהנה-המתחזה [מ/57; שמעון כפיר מהבנק בעמ' 191-190; לוי בעמ' 926].
בחלקו העליון של דף הפקס עם צילום הדרכון ששלחה לוי לבנק [מ/57] רשומים בכתב יד כתובתה ומספר הטלפון של לוי, וכן המילים "כתובת בחו"ל: דבלין". כתב היד איננו של לוי אלא של איש הבנק. לוי עמדה על כך שהיא לא מסרה לבנק את המידע בדבר הכתובת בדבלין. ואולם היא אישרה שמספר הטלפון והכתובת בארץ הרשומים שם הם שלה, שהכתובת בחו"ל אינה שלה, וכן שהיא לא נתנה ללקוח את מכשיר הטלפון שלה כך שיוכל לשוחח עם הבנק. כמו כן, אין בתיק כל ראיה שהבנק החזיק במספר הטלפון של הנהנה. גם בדרכון עצמו אין זכר לכתובת מגורים. הצגתי בפני לוי את המסקנה המתבקשת, שהקשר של הבנק היה איתה בלבד, ולכן רק היא יכלה להיות מי שמסרה לבנק את המידע בדבר הכתובת בדבלין. לוי השיבה שהיא מבינה את הדברים אך אינה רוצה "להמציא תשובות". לכלל עדותה של לוי בעניין זה ראו עמ' 935-926.
מסקנתי היא, שלוי ידעה לכל המאוחר במרץ 2012 שהלקוח שלה הוא אזרח זר ותושב חוץ. כך, גם משום שצילום הדרכון הזר היה בידיה מלכתחילה, גם משום שהצהירה על כך בפני הבנק, וגם משום שדיווחה לבנק (וזו קביעתי) שכתובתו של הלקוח שלה היא בחו"ל.