49. אך הנה, על אף שלוי ידעה כבר במרץ 2012 על האזרחות והתושבות הזרה של מרשה המוכר – במאי 2012 היא הגישה דיווח על העסקה לרשויות המס, תוך ציון פרטי המוכר כאזרח ותושב ישראלי, עם מספר זהות ישראלי, שכתובתו בעיר רמלה [מ/48]. לוי נמנעה מלצרף לדיווח את צילום הדרכון הזר, למרות שהדבר נדרש בטופס הדיווח באופן מפורש למקרה שהמוכר הוא תושב חוץ.
זאת ועוד, לוי לא אמרה ולא כתבה לשמחיוף מעולם על כך שהמוכר הוא אזרח זר ותושב חוץ, או למצער שיש לו דרכון זר וכתובת בחו"ל [עדות שמחיוף, בעמ' 1387-1385]. לדבריה של לוי, היא לא זוכרת שעניין האזרחות והתושבות הזרה "היה איזה issue" [עמ' 883]. אין זו תשובה הולמת, בוודאי לא מעורך דין מקצועי.
50. ומחשבון הנאמנות של לוי – לחשבון הנאמנות המשותף של לוי ושמחיוף.
חשבון משותף זה כלל לא נפתח, והסכום של 400,000 ₪, שהוא חלק מהתשלום השני, לא הופקד שם. רבות דובר על כך במשפט. הטעם לדבר היה בהנחה, שאילו היה נפתח חשבון נאמנות משותף כזה – אפשר ששמחיוף היה מגלה כבעלים-משותף בחשבון הנאמנות, שהנהנה-המתחזה אוחז בדרכון בריטי ומתגורר בדבלין, בניגוד להצהרתו בחוזה ובדיווח לרשויות המיסים שהוא תושב ישראל וכתובתו ברמלה.
בדיעבד מסתבר שהעניין אינו מצריך דיון והכרעה. הטענות במשפט בקשר לאי-פתיחתו של חשבון נאמנות משותף ולאי-העברת הכספים לאותו חשבון היו בעיקרן במישור היחסים שבין נצר לבין שמחיוף. ואולם כל עניין החשבון המשותף נועד מלכתחילה רק כדי להבטיח את תשלום המיסים וקבלת האישורים, ואלו שולמו והתקבלו בסופו של דבר. החשבון המשותף לא נועד לשמש כאמצעי לגילוי תרמית מצד המוכר. והאפשרות שתרמית כזו תתגלה אגב אורחא איננה בגדר הציפיה החוזית הסבירה שלשמה נקבע הסדר זה, ואשר על יסודה ניתן לקבוע אחריות בשל רשלנות או אשם תורם.
51. ביום 18.5.12 חתמו נצר ורעייתו עם בל"ל על הסכם משכנתא ועל חוזה ההלוואה בסך 1,175,000 ₪ [נספחים 2-1 לתצהיר ליכטנשטיין מבל"ל]. בסופו של דבר לא נלקח סכום זה במלואו אלא רק 1,150,000 ₪ [ס' 8 לתצהיר ליכטנשטיין].
ביום 23.5.12 חתמו נצר ורעייתו על הוראה לבל"ל להעברת מלוא סכום ההלוואה בסך 1,150,000 ₪ לחשבון נאמנות של לוי [נספח 12 לתצהיר ליכטנשטיין]; וביום 28.5.12 חתם המוכר המתחזה כקונפינו על אישור לתשלום באופן האמור לחשבון של לוי, כשלוי מאמתת את חתימתו [נספחים 20-19 לתצהיר ליכטנשטיין].
ביום 31.5.12 חתם המתחזה, כמוכר וכבעלים דוד קונפינו, על כתב התחייבות לרישום משכנתא לטובת בל"ל ועל בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת בל"ל בגין המשכנתא. חתימתו של המתחזה כדוד קונפינו אומתה ע"י לוי [נספחים 18-17 לתצהיר בל"ל; וס' 11 לתצהיר ליכטנשטיין].
ביום 17.6.12 נרשמה הערת האזהרה בגין ההתחייבות של המתחזה כקונפינו לרישום משכנתא לטובת בל"ל [נספח 21 לתצהיר ליכטנשטיין].
ביום 28.6.12, ובטרם העביר בל"ל את הכספים לחשבון הנאמנות של לוי, ביקש ליכטנשטיין איש בל"ל לבדוק את העניין – משום שההעברה התבקשה לחשבון נאמנות של עו"ד, ולא כרגיל וכמקובל ישירות לחשבון המוכר. ליכטנשטיין עיין בחוזה, וראה שהמוכר מתגורר ברמלה, אך רצה לוודא את הדברים, ואף העלה שאלה במייל לנצר מהו חשבון הבנק בישראל של המוכר, שהרי הוא ישראלי! נצר השיב מיד כי העביר העניין לטיפול עורך דינו. ואולם בינתיים, ממש למחרת, 29.6.12, איתרה מירב בן אהרון מבל"ל את המוכר-המתחזה, שוחחה איתו, ולמדה מפיו שהוא תושב חוץ. ומידע אחרון זה היה "תשובה מספקת" עבור בל"ל לצורך העברת כל הכסף לחשבון הנאמנות של לוי. להתנהלות זו של בל"ל ראו: ס' 14 לתצהיר ליכטנשטיין; מ/37; והנספח שצורף לתצהיר בן אהרון.
ביום 29.6.12, ולאחר שנחה דעתו של בל"ל כאמור לעיל, העביר בל"ל את מלוא הסכום שנלקח בהלוואה בסך 1,150,000 ₪ לחשבון הנאמנות של לוי [נספח 37 לתצהיר ליכטנשטיין].