פגם חיצוני – רישום תקין, מוכר מתחזה.
אלו מקרים שבהם הנוכל התחזה לבעלים הרשום באמצעות תעודה מזויפת, או שהתחזה למיופה כוחו של הבעלים הרשום באמצעות ייפוי כוח מזויף, ואז מכר לקונה. במקרים אלו, הפגם שעליו הסתמך הקונה הוא אך ורק פגם חיצוני למרשם – תעודת זהות מזויפת או ייפוי כוח מזויף, משום ש"המוכר" בעסקה הוא מי שרשום בלשכת הרישום כבעלים, אף שאותו בעלים רשום לא באמת מכר את המקרקעין שלו באותה עסקה.
פגם כפול, פנימי וחיצוני – רישום שגוי, מוכר מתחזה.
אלו מקרים המשלבים את מעשי המרמה והזיוף, גם בשלב הראשון של הרישום וגם בשלב השני של המכירה. הנוכל מוציא את המקרקעין מהבעלים האמיתי, ורושם אותם על שם אדם אחר, ואז מתחזה הנוכל לאותו אדם אחר ומוכר בשמו לקונה. במקרה זה, הקונה מסתמך גם על הרישום השגוי על שם האדם האחר (וזהו הפגם הפנימי) וגם על ההתחזות של "המוכר" לאותו אדם אחר שנרשם כבעלים או למיופה כוחו של אותו אדם אחר.
65. ומה היה בענייננו?
אם נבחן את הדברים לאשורם, נראה כי המקרה שבפנינו בא בגדרו של הפגם הכפול, הפנימי והחיצוני גם יחד.
המתחזה בענייננו פעל במרמה בשתי החזיתות. מצד אחד, הוא זייף את צו הירושה של הבעלים הרשום, הנרי המנוח, והביא לרישום שגוי של המקרקעין על שם דוד קונפינו. ומצד שני, הציג עצמו המתחזה במרמה כדוד קונפינו, ומכר את המקרקעין והתחייב למשכנם בשמו של דוד קונפינו כאילו הוא דוד קונפינו.
כך מבחינת המתחזה, וכך גם מבחינתם של נצר ובל"ל, כפי שיוסבר להלן.
נצר רכש את המקרקעין בהסתמך על רישומם השגוי בלשכת הרישום על שם דוד קונפינו (וזהו הפגם הפנימי); וגם בהסתמך על ההתחזות של המוכר-המתחזה לדוד קונפינו באמצעות תעודת הזהות המזויפת (וזהו הפגם החיצוני).
בל"ל נתן את ההלוואה לנצר וקיבל כנגדה משכנתא בהסתמך על הרישום השגוי על שם דוד קונפינו, שזה היה הרישום היחידי בעת שנעשתה עסקת המשכנתא וניתנה ההלוואה (וזהו הפגם הפנימי); ואולם בל"ל עשה זאת גם בהסתמך על ההתחזות של המוכר-המתחזה לדוד קונפינו באמצעות תעודת הזהות המזויפת, כאשר אותו מתחזה גם "מכר" את המקרקעין לנצר וחתם לבל"ל על ההתחייבות לרישום משכנתא (וזהו הפגם החיצוני).
בהקשר לבל"ל אציין, כי אמנם המשכנתא שקיבל נרשמה בסופו של דבר על זכויותיו של נצר, לאחר שהמכר לנצר הושלם – ואולם עסקת המשכנתא נעשתה והכסף הועבר בטרם אותו רישום, כאשר בל"ל מסתמך בשלב זה על הרישום השגוי על שם דוד קונפינו, על ההתחזות של המוכר לדוד קונפינו, ועל ההתחייבות של אותו מוכר מתחזה לרשום משכנתא. לכן בל"ל אינו שונה לעניין זה מנצר, ואין בסיס לטענתו של בל"ל לקיומה של תקנת שוק נפרדת עבורו.