81. לשכת הרישום ושמחיוף הגישו, כל אחד בנפרד, הודעות לצדדים רביעיים בגין ההודעה שנתן להם נצר.
לשכת הרישום תבעה בהודעה את מלוא הסכום המקורי שנצר תבע ממנה. ההודעה הוגשה נגד לוי, שמחיוף וקונפינו; ואולם בשלב הסיכומים חזרה בה לשכת הרישום מההודעה נגד קונפינו, וזו נדחתה.
שמחיוף תבע אף הוא בהודעת צד ג' שהגיש את מלוא הסכום המקורי שנצר תבע ממנו. ההודעה הוגשה נגד האגף לרישום והסדר זכויות מקרקעין במשרד המשפטים, לשכת הרישום ולוי; ואולם בשלב הסיכומים חזר בו שמחיוף מההודעה נגד משרד המשפטים, וזו נמחקה.
82. כל הצדדים השלישיים והרביעיים חלקו על ההודעות שניתנו נגדם.
בנוסף, לוי "גלגלה חזיתות" בהגנתה כלפי חלק מהנתבעים עימה כמעוולים במשותף, מבלי לתת נגדם הודעת צד ג' פורמאלית. מדובר בטענות שהעלתה נגד שמחיוף ולשכת הרישום. כמובן שהיו ללוי גם טענות נגד נצר, שתבע אותה, אך זאת לא כתביעה אלא כטענה לאשם תורם.
בשולי סיכומיו ביקש ב"כ לוי לחייב גם את בל"ל להשתתף עם מרשתו מכוח אותו "גלגול חזיתות"; אך כמובן שאין לעשות זאת – הן משום שלא נטען דבר בעניין זה במהלך המשפט, והן משום שבל"ל כלל לא נתבע יחד עם לוי בכל הודעת צד ג' בתיק.
83. עניינן של כל התביעות והטענות הכספיות הוא בחלוקת האחריות לנזק הכספי שנגרם לנצר כפועל יוצא מקבלת התביעה הקניינית של קונפינו והוצאת המקרקעין מידי נצר. נזק כספי זה הוא אבדן הממון שנצר הוציא לשם רכישת המקרקעין.
כדי לברר את התביעות והטענות הללו שבחזית הכספית ראוי לפעול בסדר הבא:
תחילה, יש להקדים ולקבוע מהם הגורמים אשר בלעדיהם לא הייתה עסקת התרמית נחתמת ויוצאת לפועל, והנזק לא היה מתרחש – בבחינת תנאי-בלתו-אין.
בהמשך יש לבחון מי תרם ברשלנותו (אם בכלל) להתקיימות אותם גורמים הכרחיים לעשיית העסקה, כאשר שאלה זו מתייחסת לכל אחד ואחד מהמעורבים בחזית הזו של הודעות צד ג': לוי, לשכת הרישום, שמחיוף וקונפינו (כולם כנתבעים בהודעות צד ג'); ונצר (כתובע בהודעת צד ג'), שנטען נגדו אשם תורם.
לאחר מכן יש לבחון את חלוקת האחריות בין המעורבים השונים – את חלקו היחסי של כל אחד ואחד מהם.
ולבסוף יש לבחון את שיעור הנזק.
א. הרשלנות – כללי
84. גורמים הכרחיים לעשיית העסקה
כיום יודעים הכול, ש"המוכר" שחתם על חוזה המכר לא היה דוד קונפינו אלא המתחזה; שאותו אדם התחזה לדוד קונפינו; שהמתחזה הציג תעודת זהות מזויפת מפלסטיק, וכן מסמך של צילום או זיוף אחר של תעודה מזויפת נוספת; ושהמתחזה הציג זיוף של העתק מתאים למקור של צו ירושה שלא היה ולא נברא, צו ירושה של הנרי המנוח בשעה שהנרי טרם נפטר.
עוד יודעים הכול, שאלמלא אותה התחזות, אלמלא אותה תעודת זהות מזויפת, ואלמלא אותו צו ירושה מזויף – לא היו המקרקעין נרשמים תחילה על שם "דוד קונפינו", לא הייתה נעשית עסקת המכר בין המתחזה כ"דוד קונפינו" לבין נצר, לא היה נחתם החוזה, ונצר לא היה משלם את התמורה החוזית ואת שאר ההוצאות שנדרש להן לצורך העסקה.
לשון אחר, גם רישום צו הירושה בלשכת הרישום, ורישום המקרקעין מכוחו של אותו צו על שם "דוד קונפינו"; וגם זיהויו של המתחזה כ"דוד קונפינו" וחתימתו על החוזה כ"דוד קונפינו" – שניהם מהווים תנאי בלתו-אין לעשיית העסקה ולתשלום הכספים ע"י נצר.